מערכת ירוק
נפרדים מהעיתונאי והמשורר דוד בן-אשר ז”ל מאת: ארז מי-רז,
הלב ממאן להאמין, והיד רועדת על המקלדת. ביום שישי האחרון נפרדנו מאדם יחיד בדורו, העיתונאי הוותיק של עיתון “ירוק” וידיד נפש יקר, דוד בן-אשר. דוד הלך לעולמו והותיר חלל עצום וכואב בלבבותינו ובדפי העיתון שכה אהב.
דוד היה עיתונאי מזן נדיר. הוא מעולם לא אמר “לא” לאף משימה, כתבה או סיקור שאליהם נשלח. הוא הגיע לכל מקום עם מחברת, חיוך ומחויבות טוטאלית.
הבית החם שלו בהוד השרון הפך לתחנת רכבת של תרבות ואנושיות. מאות אנשים מהאזור זכו להתראיין אצלו בסלון, כשהם יושבים מולו על כוס קפה ועוגה ופותחים בפניו את סגור ליבם. את הסיפורים שלהם הוא תרגם לקסם מודפס.
במהלך עבודתנו המשותפת זכיתי לראות מקרוב את מחויבותו הבלתי מתפשרת לעיתון “ירוק”. באלפי הכתבות, הטורים המגזיניים ומאמרי הנוסטלגיה שפרסם מעל דפי העיתון, הוא תיעד ברגישות ובעין חדה את פסיפס החיים המקומי.
הוא הכיר כל סמטה בשרון, חי את האירועים ההיסטוריים, ליווה את ארגוני הגמלאים של “צוות” ואת ארגוני המתנדבים בכפר סבא ובהוד השרון, והעניק כבוד לכל אדם שפגש.
לצד עבודתו העיתונאית, דוד הביא עמו רקע עשיר ומפואר. הוא שירת כראש ענף כושר קרבי בצה”ל והיה שחקן ומאמן כדורעף מבכירי הענף בישראל, דמות ספורטיבית ומנהיגותית שעיצבה דורות של לוחמים וספורטאים.
לחברי המערכת הצעירים הוא היה מנטור, אבא ומורה דרך, שתמיד תרם מניסיונו העצום ברוחב לב ובצניעות אופיינית.
גולת הכותרת של פעילותו ב”ירוק” הייתה מדור היוצרים והמשוררים שניהל בגאווה. דוד הפך את העיתון למגדלור תרבותי אזורי. הוא טיפח, קידם וחשף עשרות משוררים וכותבים מקומיים, וכל זאת לצד פרסום חמשיריו השנונים, שגרמו לכולנו לחייך ולחשוב מדי סוף שבוע.
לפני כארבע שנים הכתה הבשורה המרה, ודוד חלה במחלת הסרטן. המחלה הקשה אילצה אותו להניח את העט, והוא חדל לכתוב בעיתון באופן שוטף.
המילים שלו היו חסרות לנו מאוד על הנייר, אך הקשר העמוק והחם איתו מעולם לא נפסק. המשכנו ללוות אותו, לשוחח, להתייעץ ולנצור כל רגע, עד לאותה פרידה כואבת ביום שישי האחרון.
דוד היקר, תודה על עשרות שנים של כתיבה מופתית, על החברות האישית העמוקה, על החוכמה ועל העצות הטובות.
דוד השאיר אחריו מורשת נצחית של עשרות אלפי מילים, שירים, חמשירים וכתבות, שיישארו חקוקים לעד בדפי ההיסטוריה של השרון.
העט שלך נדם, אך המילים, השירים והמורשת המפוארת שהשארת על דפי עיתון “ירוק” ימשיכו לחיות ולפעום בקרבנו תמיד.
הלב שלך ימשיך לפעום בין השורות, ובכל פעם שנפתח את העיתון נזכור את האיש הגדול, המפקד, איש הספורט והמשורר, שלימד אותנו לכתוב מאהבה.
נוח על משכבך בשלום, חבר יקר ומורה דרך.
מערכת עיתון “ירוק” מרכינה ראש ומשתתפת בצערם העמוק של הילדים, רויטל, אורי והגר, ושל המשפחה כולה.
