מדליקים נר למשפחות השכול האזרחי

השבוע מציינים את שבוע "השכול האזרחי" מטרתו להעלות מודעות לכך שמשפחות שאיבדו את היקר להם מכול שלא בצבא או בפעילות טרור, הם חסרי זכויות בישראל.
משפחות השכול האזרחי שאיבדו את יקיריהן בנסיבות אזרחיות, אינן זוכות לסיוע או תמיכה מהמדינה וממוסדותיה. המערכת מתעלמת מאובדנם, מהקושי ומהכאב, למרות שמדובר באותו קושי וכאב שחוות משפחות השכול הלאומי. להורים לאחים ולאחיות אין יום אזכרה לאומי שמעניק יום חופש מהעבודה או כל הטבה מכל סוג שהוא. ההורים והאחים הזקוקים לשיקום, לתמיכה ולתמיכה ציבורית ולמעט הטבות שישפרו את תחושתם כאילו הם לא לבד. משפחת השכול האזרחי הם שקופים עבור הממסד. אין מי שיפעל למענם, ככה זה שאין יום זיכרון עם צפירה ואנשי הציבור שמגיעים להלוויה מה שהופך את התמודדות היום יומית קשה.
אחד מהסיפורים הטרגיים הוא של משפחת בן דוד מהוד השרון שבנם מוני נפטר מדום לב בגיל 29. מוני השאיר זוג הורים המומים ושתי אחיות שבורות. אביו נשבר ולאחר חמישה שבועות בלבד נפטר משיברון לב.
אחיותיו של מוני סיפרו לעיתון ירוק: ”מוני אהבת חיינו הצטרף למשפחה ביום 10.12.91 לאחר ציפייה ארוכה, ילד יפהפייה תכול עיניים וזהוב שיער שהפיץ אור ואהבה אינסופית. כמעט 30 שנה שהפיץ אור טהור סביב כולם.ב-31.8.21 האור כבה. ליבו של מוני נדם בזמן שישן. ומאז חושך מוחלט.
מוני הצטיין בכל דבר בו בחר לעסוק, היה תלמיד מבריק ומגיל צעיר ביותר הוביל והעניק לסביבה מיכולותיו, היה פעיל במועצת התלמידים העירונית ומשם המשיך למחוזית ועד לתפקיד ס. יו”ר מועצת התלמידים הארצית בדרכו השפיע על תהליכים ואנשים. בכל מקום שבו שהה בלט בכישרונותיו, והאמין בערכים הנשגבים של אמת ויושר, צדק ושוויון. ההתנדבות הייתה בעוכריו. כשנבחר בכיתה י״א כיו״ר מחוזי היה אחראי על 62 רשויות מגדרה ועד חדרה. לאחר מכן, כסגן יו”ר מועצת התלמידים הארצית פעל למען הנוער בכל הארץ. השקיע רבות במפגשים, סיוע אישי, בהשתתפות בוועדות מחוזיות וארציות במשרד החינוך, בכנסת ובמשרדי ממשלה נוספים. בפעילותו ההתנדבותי המשיך גם לאחר השירות הצבאי, בנוסף ללימודיו באונ׳ תל – אביב, ובמקביל עבד למימון לימודיו וסיים ״בוגר אוניברסיטה (.B.Sc) במדעי המחשב ובניהול. כל זאת בצניעות, “מנהיג שקט״ בעל נועם הליכות, כבוד לזולת, חרוץ ומסור. מוני היה איש משפחה, העניק אהבה אינסופית לאחיינים שלו, לא פספס אף רגע או ציון דרך בחייהם והיה להם כאח גדול. חשוב לנו להמשיך ולשתף את האור שלו כמה שיותר וכמה שאפשר לכבד את נשמתו ולהמשיך להדליק בו את האור שלא יכבה עוד לעולם.
במיוחד השבוע “בשבוע השכול הישראלי” תדליקו בבקשה נר לכל משפחות השכול שהם שקופות בפני הממסד. אנחנו הפכנו למשפחה שבורה ומרוסקת אבינו נפטר חמישה שבועות אחרי לכתו של בן זקוניו ואין שום תמיכה לשכול הזה. מי שמנסה לקדם את הנושא היא עמותת “יקיר לי” שהוקמה על ידי פיני רבינוביץ לזכרה של בתו דסי שנפטרה ממחלת הסרטן. עמותת השכול האזרחי פועלת בכנסת ולמצער אין תוצאות לשתדלנותם.
משפחות השכול האזרחי, מייצגות משפחות שאיבדו את יקיריהן בנסיבות אזרחיות, ושאינן זוכות לשום סיוע או תמיכה מהמדינה וממוסדותיה. המערכת מתעלמת מאובדנם, מהקושי ומהכאב, למרות שמדובר באותו קושי וכאב שחוות משפחות השכול הלאומי.
הדליקו השבוע נר התייחדות עם הנפטרים ועם השכול שנשאר למשפחות“.