מערכת ירוק
אליפות העולם בג׳יו ג׳יטסו ברזילאי נערכה ביוון באי כרתיים ביום שבת האחרון. הגיעו עשרות ספורטאים מלווים בצוות האימון. למעלה מ-20 מדינות שלחו נציגים לאליפות.
כמו בכול ענף הקרבות גם כאן יש חלוקה לפי משקלים. את ישראל ייצג במשקל עד 69 קילו נועם קורן שסיים את אליפות העולם במקום השלישי והמכובד ועמד על הפודיום. לאחר האליפות התפנה נועם לספר לעיתון ירוק כיצד הגיע לענף שנחשב לאחד מהקשים ביותר בקרבות שיש בהם מגע מלא.
נועם אומר: "הג׳יו ג׳יטסו הברזילאי זו אומנות לחימה תחרותית שמתחילה בעמידה ומתמקדת דווקא בהמשך שבקרקע ומטרתה היא לנצח את היריב בהכנעה או בניקוד. בעצם, כל החיים שלי אומנויות לחימה היו חלק בלתי נפרד ממני, אבל הג׳יו ג׳יטסו הברזילאי נכנס לחיים שלי לפני בערך חמש שנים בצורה מקצועית ומהרגע שנכנס הוא לא מצליח לצאת, בפעם הראשונה על המזרון הבנתי שאני תחרותי מדי כדיי להישאר סתם חובבן ואני רוצה לנצח בכל הזדמנות שיש לי".
נועם אלוף ישראל בשנתיים האחרונות ממשיך לשתף כיצד הגיע לג׳יו ג׳יטסו ברזילאי ומה עבר עד לאליפות העולם. "הגעתי לענף הזה מפרסום שהיה תלוי על הקיר בשכונה. הצטרפתי לאימונים במכון, ומהרגע הראשון ידעתי שאני במקום הנכון ולא עזבתי עד שהגעתי השבוע למקום השלישי באליפות העולם שנערכה ביוון עד גילאי 21. הדרך לשם אף פעם לא הייתה קלה, לתהליך מתלווים מכשולים ארוכים בדרך, העייפות, הפציעות, השירות בצבא, אבל ההישג הזה הוא ההוכחה שהתמדה מנצחת, אף פעם לא הייתי הכי מוכשר אבל תמיד הגעתי. המאמן שלי – ויקי דבוש והקבוצה התחרותית NXTGEN במכון ה-UFC gym שברעננה היא הבית והמקום שמלווה אותי יד ביד לא משנה מה עומד מולנו ומול איזה אתגר התמודדנו נשארנו יחד מאוחדים. היום בתור מאמן בקבוצה בעצמי אני יודע כמה חשובה דמות של מאמן, אני מרגיש את התמיכה מהילדים מהסובבים ומהמשפחה”.
נועם ממשיך לשתף על הקשר המיוחד שיש לו עם מאמנו ויקי דבוש “הקשר שלי עם המאמן האישי שלי הוא לא משהו שאפשר לתאר במילים, הוא אומר מילה טובה, וגם מעמיד במקום כשצריך, הוא אוזן קשבת, והוא הלב הכי גדול שיש. מאחל לכל אחד שתהיה לו דמות כזאת שתעזור לו לרוץ לעבר החלום שלו, ואני בעצמי לומד המון ומעניק לדור הבא.” 20
מתחרים מעשרים מדינות שונות התחרו במשקל של נועם על התואר אלוף העולם. נועם אומר: “התחרות עצמה לא הייתה פשוטה בכלל ניצחתי את הקרב הראשון נגד רומניה בנקודות הפסדתי את השני וניצחתי את היריב היווני בקרב על הארד בבריח על הרגל (הכנעה) תוך 30 שניות. אין מרגש יותר מלעמוד על הפודיום בעיקר בזמן כזה רגיש במדינה כשהחברים נלחמים ושומרים עלינו בגבולות וכשיש הרבה נבחרות מארצות ערב, שלא מכירות בנו, מתלהמות ולא מוכנות להתחרות נגדנו או לא לוחצות ידיים, זה מעצים את גודל הגאווה ואני שמח שנפלה בחלקי הזכות לייצג את המדינה ואת העיר כפר סבא.”
