
בזמן שרובנו מנסים לשמור על שגרה, ב "מרלו"ג בגין" – החמ"ל שהפך לסמל של נתינה מאז השבעה באוקטובר – המנוע לעולם לא נכבה.
בשבוע שעבר, הודעה דחופה אחת שהופצה בקבוצות של מתחם 1200 הצליחה להרעיד את הלבבות ולהוכיח שוב שהערבות ההדדית בשכונה היא לא רק סיסמה, אלא כוח עבודה של ממש.
הסיפור התחיל בפלוגת סדיר של גבעתי. הלוחמים, שכבר היו עם רגל אחת בחופשת השחרור המיוחלת, הוקפצו בפתאומיות לפעילות מבצעית עצימה בצפון. הפלוגה, שמתמחה במשימות מורכבות של הרכבת מערכות תוך כדי תמרון והטסת רחפנים, מצאה את עצמה מול מחסור קריטי בציוד טכני בסיסי אך מציל חיים: מברגות, מקדחות ודיסקים.
הלנה, הרוח החיה שמנהלת את המרלו"ג במסירות אין קץ מפרוץ המלחמה, אימתה את הפנייה באופן מיידי.
"זו פלוגה שאנחנו מלווים ותומכים בה מאז שהוקמה" ,היא משתפת בהתרגשות, "ידענו שאנחנו לא יכולים לאכזב אותם". הצעת המחיר עמדה על 2,480 ש"ח – סכום שהפריד בין הלוחמים לבין היכולת לבצע את משימתם בצורה הטובה ביותר.
הקריאה לעזרה פורסמה בקהילה, והתגובה הייתה פנומנלית. תוך פחות מ-48 שעות, היעד הושג. הכסף נאסף, הציוד נרכש (כולל סוללות ומטענים רזרביים), והתמונה המיוחלת לא איחרה לבוא: ערימת הציוד החדש והנוצץ, רגע לפני שהיא עושה את דרכה לקו האש.
בתמונה המרגשת שנשלחה לתושבי מתחם 1200 נכתב: "תודה רבה לכל מי שתרם לפייבוקס של חמ"ל בגין. חיילי גבעתי שנמצאים עמוק בלבנון מודים לכם על התרומה. הציוד נאסף והוא כבר בצפון, בידיים של הלוחמים".
מרלו"ג בגין ממשיך להוות גשר של אור וציוד בין העורף האוהב ללוחמים שבחזית. הסיפור הזה הוא תזכורת קטנה לכך שכאשר הקהילה שלנו מחליטה להירתם – השמיים הם הגבול, והניצחון קרוב קצת יותר.


