פעמיים חזר מעולם האמת

שתי מכות חשמל ברגע הקריטי של דום לב, באמבולנס בדרך לביה”ח, הצילו את צפי פלד ממוות וודאי.
ריאיון עם צפי ועם המלאך שלו, להגדרתו, הפרמדיק עבד קשקוש.

המוניטור הראה כבר סימנים קטנים אחרונים לפעילות הלב הקורס ורק מכת חשמל במקום הנכון בזמן הנכון החזירה אותו, את הלב, לחיים, ואותי למציאות של העולם הזה. כך מתאר באופן ציורי, בהומור קטן וברוח אופטימית גדולה, צפי פלד, את שקרה לו ממש לפני חודש. “וזה קרה פעמיים בהפרש של דקות בהן הפקדתי את גופי המורדם בידיו של המלאך שלי, הפרמדיק עבד קשקוש מתחנת מד”א טייבה”, מסביר צפי.
בגינת ביתו המטופח של צפי בקיבוץ איל, נערך הריאיון הזה עם הניצול ועם המלאך שלו, לדבריו, כל אחד מנקודת מבטו.
מספר צפי, (67) נשוי, אב לשלושה וסב ל – 3 נכדים, מי שהיה סגן ראש מועצה אזורית דרום השרון משך 10 שנים. בדיוק לפני חודש, ככה על הכורסה בבית פתאום סחרור וחולשה. תוך דקות לחץ נוראי בחזה, כמו חותכים אותך. מיד טלפון לבתי ולאחות הקיבוץ, והן בקריאה מיידית לאמבולנס. תוך 10 דק’ מגיע האמבולנס של מד”א מטייבה, בו הפרמדיק עבד, נהג ומתנדב נוסף. עבד יוצר קשר מיידי עם ביה”ח, יוצאים לדרך. אספירין לא עוזר. אני על אלונקה, הלחץ גובר מרגע לרגע, הנשימה קשה יותר ויותר, עדיין בהכרה. תציל אותי אני מבקש מהפרמדיק שלידי, תוך שאני מאבד את ההכרה לכיוון תרדמת הנצח. מכת חשמל מעירה אותי כשאני מוכנס לחדר המיון לטיפול מציל חיים. מלאך המוות לא מוותר, ורק מכת חשמל נוספת מרחיקה אותו ממנו להמשך מאבק ההישרדות העקשני שלי. מורדם ומונשם עד להתעוררותי למחרת בבוקר, יום חמישי של שחר חדש. משפחתי נקראה כבר קודם למיטתי עם 10% סיכויי החלמה וגם חשש לפגיעה מוטורית או ספיחי מריעין בישין של המחלה. בבוקר הורידו לי את ההרדמה ופתאום אני מזנק מהמיטה עם כל הצינורות והמכשירים עלי. הרופא משכיב אותי מיד חזרה, בודק תגובות ומישושים, הכל תקין. אני זוכר כל פרט עד איבוד ההכרה, כל רגע, כל מהלך. עושים צינתור אחד סטנד אחד, שבוע אשפוז, צלקת בשריר הלב, דיאטה, מעקב, פעילות מודרגת. עוד מעט חוזר לניהול מרכז יעוץ ושיקום של התק”ם בהרצליה.
צפי, שמעתי כל מיני סיפורים על חזרה מעולם האמת ומתחושת התעלות של גן עדן, של רוגע ועדנה, מפי אלה שחזרו משם. מה האמת בזה?
“אגיד לך את האמת: בולשיט. ראיתי חושך וחושך. מנעמי החיים, מסתבר, ניתנים לנו בינתיים רק בעולם הזה”.
והפרמדיק המלאך, מה הוא אומר.
עבד קשקוש (54), במקור מקלנסואה, מתגורר בכפ”ס עם 4 בנותיו. אחת פסיכולוגית קלינית אחת מתנדבת מד”א. מוסמך כאח – 27 שנים, מוסמך כפרמדיק – 20 שנה. הוא גם מדריך קליני. “הייתי בתורנות מד”א טייבה עם קבלת ההתראה. תוך 10 דקות הגעתי לביתו של צפי. מצאתי אותו מחרחר עם בצקת בריאות, כאבים, קוצר נשימה. סימנים מובהקים של אוטם שריר הלב. תוך קשר עם החידה לטיפול נמרץ, הוזעק פרופ’ עבד עסלי כונן הצנתורים, שהגיע מיידית לביה”ח מכפר קרע, כל דקה קריטית. בדרך הרדמתי את צפי והזרקתי לו מורפיום. הבחנתי מיד בדום לב. עוד באמבולנס הפעלתי את הדפיברילטור למכת חשמל, הייתי מגדיר זאת “ריסטארט של הלב”. במצב של דום לב עיסוי יכול לדחות מעט את מצב המוות. רק מכת חשמל יכולה להציל את הלב ממוות מוחלט ומהיר. עם הכניסה למיון שוב דום לב ושוב מכת חשמל, שוב הצלה אקוטית. משם לחדר הצנתורים והשאר היסטוריה”.
ומה אתה אומר על המקרה הזה, עבד?
“זה מקרה קלאסי של דום לב, שאם מתאחר הטיפול בדקות קריטיות אין תקומה, והמוות וודאי. ב 20 שנותיי זכיתי להחזיר לחיים מאות אנשים, אך רבים גם לא זכו להתאושש ונאלצתי לקבוע את מותם במסגרת תפקידי”.
בין הפרחים הנפלאים בגינת טיפוחיו של צפי, על הדשא המפנק ועל שולחן פיצוחים גדוש, נפרדים המוצל ומושיעו בחיבוק של אהבה.
במהלך האשפוז מבקר את צפי מנהל המרכז הרפואי ד”ר ירון מושקט, וצפי, כאיש ניהול מנוסה לא חוסך שבחים על הניהול המעולה והסינכרון המושלם בין המחלקות ובעל התפקידים, מה שמביא ליעילות גבוה והצלת חיים.
סיפור קשה עם סוף טוב.