פרשת בהעלותך | מאת: הרב שמואל הולשטיין

מהי ענווה

לאחר שרונן סיים את לימודיו הוא התקשה למצוא עבודה. אומנם רבים רצו אותו בגלל ציוניו הטובים וכישוריו המרובים, אך דרישותיו היו גבוהות כל כך שכל מקומות העבודה ויתרו עליו. כשחבר קרוב ניסה לשכנע אותו לרדת בדרישות, רונן נעלב והסביר לו שעם כל הכישורים שיש לו, הציונים הגבוהים והיכולות האישיות לא מתאים להתפשר על תנאים ראויים. החבר ניסה להסביר לו שהגאווה פוגעת בו, ושלח אותו לסדנה למודעות עצמית ופיתוח ענווה. לאחר סיום הסדנה, התפלא החבר שגם לחברה נוספת רונן סירב למרות התנאים שטובים שהציעו לו. כששאל את רונן על כך, הוא ענה לו: ‘קודם הייתי מוכשר עם ציונים טובים, עכשיו שיש לי גם ענווה בכלל מגיע לי תנאים יותר טובים…”
*
“והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה”
את פסוקי התורה כתב משה רבינו לפי מה שהכתיב לו בורא העולם. והיות ואנו מאמינים באופן מוחלט, שכל מה שכתוב בתורה זוהי אמת לאמיתה בכל רגע ורגע, אזי גם כשמשה כתב על עצמו שהוא העניו ביותר מכל אדם שאי פעם היה ויהיה, גם באותו הרגע זה נכון. זהו דבר מפליא ביותר – לא רק שמשה רבינו היה העניו ביותר, גם כשבורא עולם מעיד על כך בתורה, הדבר לא גרם למשה לגאווה. אני מניח שאדם רגיל שהוא בעל ענווה, אם יהללו אותו בפרהסיה על כך, היה מתמלא ברמה מסויימת של גאוה, אז איך משה רבינו, שהיה האדם הגדול ביותר הצליח להיות גם האיש העניו ביותר?!
אולי לשם כך יש צורך להגדרה מהי ענווה. אנו רגילים להגדיר לעצמינו כי עניו זה אחד שלא מחזיק מעצמו כלום. אחד שרואה בעצמו אפס מוחלט, ולא מכיר במעלותיו. לעומת הגאוותן שמכיר במעלותיו ומבליט אותם לעיני כל. אולם זוהי אינה ההגדרה הנכונה לענווה. שכן אדם מוכשר שמסתיר את כישרונותיו, ומתכחש להם, אינו בעל ענווה, אלא כפוי טובה לבורא עולם שנתן לו את הכשרונות. וכך בכל תכונה טובה שיש לאדם, אם יתכחש להם אזי יש בזה חסרון גדול של כפיות טובה. בנוסף יש בזה גם שקר עצמי, אם אדם יגיד לעצמו, למשל, שהוא טיפש בעוד הבורא חנן אותו בחכמה רבה.
אלא שעניו הוא האדם שמכיר היטב את כל מעלותיו, אולם יודע את האמת הגדולה – לא הוא המקור למעלות אלו, אלא בורא עולם הוא שנתן לו את כל היתרונות הגדולים שיש לו, וממילא מחפש מה התועלת הגדולה שבורא עולם מצפה ממנו להפיק מאותם מעלות רבות. זאת לעומת הגאוותן שמייחס לעצמו את המעלות הגדול שיש לו.
לכן ניתן להבין כיצד משה רבינו, האדם הגדול ביותר, הוא גם העניו ביותר. משה רבינו היה היחיד שזכה לעלות לשמים, ולשהות שם ארבעים יום ולילה, על מנת לקבל את התורה. לאחר שהיה בשמים וראה את הנהגת הבורא, הוא האדם שהבין יותר טוב מכולם, כי האדם מעצמו אין לו כלום, והכל מאת הבורא, לכן הוא זכה להיות גם העניו ביותר על פני האדמה.
שבת שלום