מערכת ירוקמילים מתעופפות
לאורן לא היה קל עם ההרגל הרע שרכש לעצמו, אך לא הצליח להתגבר על ההרגל המגונה, הוא אהב לדבר על אחרים, ולספר כל דבר שראה או שמע לכל מי שרק היה מוכן לשמוע. לשון הרע הייתה שגורה על לשונו, למרות שידע בתוכו שזה דבר שלילי ואסור במהותו (יש להדגיש שלשון הרע ביהדות מוגדר ככזה, אפילו במצב שהדברים נכונים!).
פעם אחת סיפר לכמה חברים קרובים משהו שלילי על דמות מוכרת, והדבר הלך והתפרסם, עד שאותו אדם שעליו סופרו הדברים התבייש לצאת מביתו. הוא הגיע אל הרב והתלונן על השמועות הרעות שמקיפות אותו. הרב שהבין מי המקור, קרא לאורן לשיחה, ותיאר לו באריכות את הנזק העצום שעשה, עד שחש בחרטה גדולה. הרב אמר לו שאם כך, ראוי שיעשה מעשה לתקן את שעשה.
הרב לקח כרית נוצות משובחת וגדושה בנוצות, ובעזרת סכין חדה חתך את הכרית במהירות. הנוצות התפזרו לכל עבר, על הרהיטים על הספריות, ומבעד לחלון הפתוח התעופפו על עבר הרחוב. הרב אמר לאורן שכעת הוא מבקש ממנו לאסוף חזרה את כל הנוצות כולן, עד לאחרונה שבהן. אורן ההמום הזדעק מיד ואמר שדבר לא אפשרי, שכן מדובר באלפי נוצות, חלקן קטנטנות, וחלקן עפו דרך החלון ולא ניתן לאתרן כעת. הרב לא וויתר לו, והוא החל במלאכה. לאחר שעות ארוכות של עבודה, הרב הסביר לו, שרוח רעה שהאדם משדר, ולשון הרע שהאדם מפיץ, זה כמו הנוצות שפוזרו. הן עפות לכל עבר ולא ניתן לתקן ולאסוף אותם בחזרה.
*
בפרשת השבוע אנו קוראים על אחת הפרשיות הכואבות שידע עם ישראל. בני ישראל, שהולכים במדבר ממצרים לכיוון הארץ המובטחת – ארץ ישראל, שולחים שנים עשר מרגלים לבדוק את הארץ המדוברת. עשרה מהם, בעלי עין רעה, מצאו בארץ ישראל חסרונות שאפשר להבליט, לעומת שני הצדיקים – יהושע בן נון וכלב בן יפונה, שנתנו אמון מלא בבורא עולם, שהבטיח שהארץ טובה היא עד למאוד.
עשרת המרגלים שדיברו לשון הרע על ארץ ישראל, עשו מה שעושה מדבר לשון הרע קלאסי. הם קראו את המציאות בצורה שלילית וגרמו לכולם לראות כך את הדברים, עד שהעם אכן התחיל להאמין, שחלילה ארץ ישראל בעייתית בשבילם. אומנם לבסוף העם הבין את טעותם, אך כבר היה מאוחד מידי, והיות וזרעי המרמור והשלילה ניטעו בליבם, עם ישראל נאלץ להמתין במדבר עד שיתחלף דור, ורק הדור הבא יכלו להכנס לארץ.
נזכור – מילה שנאמרת, מתגלגלת עוד ועוד ולא ניתנת יותר לאיסוף חזרה. אדרבה ננסה לפזר מילים טובות על חברים, על הזולת וגם על ארץ ישראל.
שבת שלום
