ואהבת לרעך כמוך
השבוע הלכתי לניחום אבלים למשפחתו של חבר יקר ואהוב שנפטר – משה חיו מרמות השבים, איש שחיבר עולמות באישיות המיוחדת המלאה אהבה חום ומאור פנים. כשהגעתי, בנו של משה ז”ל הראה לי דבר מדהים. הוא לקח אותי לכניסה לבית והראה לי שמשה ז”ל עשה פסיפס מקסים על הקיר בכניסה לבית שכלל את הפסוק ‘ואהבת לרעך כמוך’, כך שכל מי שנכנס לבית ראה בלי אפשרות לפספס. אולם הדבר המדהים היה שפסיפס דומה היה גם בתוך הבית ליד הכניסה, כך שכל מי שיצא מהבית, לפני שניגש אל העולם החיצוני, וגם כל מי שהגיע לבית קיבלו תזכורת על הציווי אותו הגדיר התנא רבי עקיבא כ’כלל גדול בתורה’.
*
התלמוד מספר לנו על אותו גוי שביקש ללמוד את כל התורה בעודו עומד על רגל אחת. באופן די מתבקש התנא שמאי דחה אותו, מפני שהרגיש זלזול במחשבה שניתן ללמוד את כל תורת הא-לוהים ברגע קצר. אך הגוי לא התייאש, וניגש להלל וביקש ממנו ללמד אותו את כל התורה כולה בעודו עומד על רגל אחת. למרוות שלכאורה המשימה בלתי אפשרית, הלל הסכים ואמר לו משפט אחד המתמצת את כל התורה כולה: “מה ששנוא עליך, אל תעשה לחבריך, זה תמצית כל התורה, וכל השאר פירוש לכך”. רבי עקיבא שחי כמה דורות לאחר מכן אמר שהכלל הגדול בתורה הוא: “ואהבת לרעך כמוך’’. אומנם הדברים נראים דומים, אך יש בהם שינוי גדול. רבי עקיבא חי אחרי החורבן, אותו חורבן שנגרם כתוצאה משנאת חינם, ולכן הבין שהמסר של ‘לא לפגוע בשני כפי שאינך רוצה שיפגעו בך’ כנראה כבר לא מספיק, וצריך להגיע למדרגה חדשה – אהבת חינם, כפי שאדם אוהב את עצמו כך צריך לאהוב את חברו.
בספר המוסר הבסיסי ‘מסילת ישרים’ שנכתב על ידי רבי משה חיים לוצאטו, לפני כ250 שנה, ביאר את המצווה: “באה התורה וכללה כלל שהכל נכלל בו: ‘ואהבת לרעך כמוך’, כמוך בלי שום הפרש, כמוך בלי חילוקים, בלי תחבולות ומזימות, כמוך ממש!
בימים אלו של האבלות על החורבן נזכור את דברי הרב הראשי הראשון לארץ ישראל, הראי”ה קוק זצ”ל: “אם נחרבנו, ונחרב העולם עימנו, מפני שנאת חינם, נשוב וניבנה וייבנה העולם עימנו על ידי אהבת חינם”.
שבת שלום