מערכת ירוקעץ מוגן
פעם הלך בדרך ר‘ אריה לוין (המכונה הצדיק הירושלמי) עם רבו הרב הראשי הראשון לארץ ישראל הרב קוק זצ”ל. תוך כדי הליכה, בלי תשומת לב מיוחדת קטף ר‘ אריה עלה מאחד העצים. הרב קוק שראה את העלה הנקטף הזדעזע כולו, ואמר בקול רך לתלמידו האהוב: “מאודי נזהרתי מאד לבלתי קטף בלי תועלת עשב או פרח שיכול לגדול או לצמוח, כי אין עשב מלמטה, שאין לו מזל מלמעלה ואומר לו גדל. כל ציץ אומר דבר, כל אבן לוחשת איזה סוד, כל הבריאה אומרת שירה”.
*
השבוע היה יום פטירתו של הרב קוק זצ”ל. הרב התייחד בכך שבעיניו הטובות ראה בכל חלק של הבריאה את מקומה, ואת הצורך של העולם בה. ראיה זו נבעה מאמונה גדולה בטובו של הבורא, ושכל הבריאה היא יצירה של הבורא, המובילה לכך שעלינו לכבדה ולמצוא לה את מקומה הראוי לה.
בפרשת השבוע, תוך תיאור מציאות בה עם ישראל נאלץ לצאת לקרבות אל מול אויביו, התורה מלמדת אותנו שיעור חשוב ביחס לצומח בעולם. התורה מתארת מצב בו אין ברירה ביד הלוחמים, ולמען המשך הקרב הם מוכרחים לכרות עצים, על מנת להשתמש בעץ. התורה אומרת כי במציאות כזו אין לכרות עץ פרי, אלא רק עץ שאינו נותן פירות: “לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן, כי ממנו תאכל, ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה… רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית…”. בעץ מאכל יש דבר ראשון מימד של הכרת הטוב כלפיו: “כי ממנו תאכל”. לגדוע עץ שהבריות נהנות ממנו זה פגיעה ביסוד הבסיסי המוסרי – הכרת הטוב.
אולם יש רובד עמוק יותר להבנת דברי התורה. לכל בריה בעולם יש תפקיד. גם לצומח. וכך מתאר המדרש את המפגש הראשון של האדם עם מעשה הבריאה, ביום בו נברא האדם הראשון: “בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך”. מצופה מבני האדם לראות את המציאות במשקפיים של אמונה בבורא עולם, ולהבין שאם הבורא ברא משהו בעולם, אזי משמעות הדבר שיש לו תפקיד בקידום העולם, ולכן יש להזהר מכל השחתה. וכפי שלהלכה, מדין זה של איסור השחתת הצומח, לומדים חכמינו שכך יש איסור להשחית לריק כל דבר שיש לו שימוש ראוי.
שבת שלום
