מערכת ירוק
ב 1917 נולד בפולין התינוק אהרון כשעל מצחו טבוע המסר שילווה אותו כל 104 שנות חייו – החינוך – אהבתו הגדולה. לימים היגר לארגנטינה שם היה מורה לעברית 6 שנים. בשנת 50 עלה לישראל והמשיך את ייעודו בחיים – 20 שנה בבי”ס שפרינצק בגיל עמל, 10 שנים בנוה נאמן, 15 שנה ב”נערים עובדים” בכפ”ס. עוד שנים בהתנדבויות חינוכיות רבות. בין מאות תלמידיו גם ראש עירנו הקודם חי אדיב. השבוע הובא לקבורות, בן 104 ו 4 חודשים במותו.
הוא היה מורה בחסד עליון, אדם נדיר, מוכר ומוקר על כל חניכיו, ומכיריו ומשפחתו הענפה, מספרים ילדיו רונית, צבי ודליה. עשרות ממוקירי זיכרו ליוו אותו בדרכו האחרונה בבית הקברות במגדיאל.
מספרת הפעילה החברתית לאה גזית על “בן טיפוחיה” אהרון: “זה כבר 21 שנים שאני מלווה את אהרון במגוון קשרים ואירועים. חגגנו לו 100, 103 ותמיד היד עוד נטויה. יש בינינו חליפת מכתבים וקלסר מלא באמרות ודברי חוכמה. אהרון הוא המודל האולטימטיבי של מורה ומחנך. יש לו נפש של מורה אוהב תלמידיו. תמיד מקפיד על שפה עברית מצוחצחת. במכתב שכתב לי בגיל 95 הקפיד אפילו על ניקוד הכתוב. לא חסך מתודות ושבחים אלי שלדבריו ידעתי לעודד אותו תמיד, ואני אומרת שבהחלט היה זה עידוד הדדי. איש אופטימי, חברותי וחייכן תמידי, ואף ידע להוקיר ולהעריך את אשר ניתן לו. תמיד נתן מעצמו לתלמידיו ולזולתו ללא חשבון תוך פתיחות וגילוי לב ללא עוררין”.
בדברי געגועים של אהבה נפרדו ממנו גם נציגי נכדיו וניניו הרבים.
השאיר אחריו בן ושתי בנות, 8 נכדים, 14 נינים.
יהי זיכרו ברוך.
