יושר – המפתח לקיום העולם
כמו חצב להתבצר
במעבה האדמה
ולחכות לסיומה
של העונה הכי חמה
ואחר כך להתמר
וכעמוד עשן לבן
שמועה טובה להעביר
שהחגים כבר באוויר
וכמו ענן להתגשם
מעל חלקת שדה ריקה
ולהביא לרגבים
את הבשורה הירוקה
על החצב שר יהורם גאון בשיר נפלא זה שכתבה והלחינה נעמי שמר, אותו חצב שכל מי שטייל לאחרונה במרחבי ארצנו לא יכל שלא לראותו פורח ומבשר את בוא הסתיו ופתיחתה של השנה חדשה.
חכמינו קראו לחצב בשם נוסף – ‘קטיעה’. הסיבה לכך היא מפני שכשעם ישראל נכנס לראשונה לארץ ישראל, ויהושע מן נון חילק את הארץ לנחלות, את הסימון בין הנחלות עשו בעזרת החצב גבה הקומה, שסימן לכל אחד היכן מסתיימת נחלתו ומתחילה נחלת שכנו. אולם, החצב שאינו פורח לאורך זמן, נבל ונעלם, והרשעים ניצלו את העלמות הסימון להרחיב את נחלתם על חשבון השכן והשתלטו על שטחים השייכים לשכנם. מה שהם לא ידעו, בשנתם הראשונה בארץ ישראל, שלחצב יש בצל ושורשיו עמוקים ביותר עד כדי שיכול לחצוב בסלע, וכפי שכותב הרמב”ם שלכן נקרא ‘חצב’ מלשון חציבה. וכך למרות קמילתו, בשנה הבאה יפרח בדיוק באותה נקודה. כך שבקיץ עת החצב הוציא את עליו הירוקים והרחבים, התגלה קלונם של אותם מסיגי גבול, ובלשון חכמינו – החצב ‘קוטע רגליהם של הרשעים’.
בפרשת השבוע אנו קוראים על המבול שהיה בתקופתו של נח. חכמינו מלמדים אותנו כי הדור היה כל כך מקולקל עד שלא היה לעולם יותר יכולת קיום, והיה צורך להתחיל את העולם מחדש. החטא ש’שבר את גב הגמל’ וגרם לעולם להחרב היה הגזל והגניבה. בעולם בו אין משמעות לקניין של האדם, מצב בו אין אמון במה שבורא העולם נותן לאדם על מנת שיוכל למלא את תפקידו, אין יכולת לעולם להגיע לייעודו. הגניבה מלמדת על חשיבה של הגונב כביכול הוא יודע לחלק את המשאבים של העולם טוב יותר מבורא העולם, דבר שבהכרח יביא לחורבן העולם.
לכן חכמינו ז”ל דרשו על הפסוק במשלי: ‘כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח' – אמירה כל כך חריפה: “כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו”. מה ששייך לאדם נועד בשביל שיוכל למלא את ייעודו, אם לוקחים לו את זה בעצם מונעים ממנו למלא את ייעודו.
ולוואי ונלמד את הלקח מדור המבול, לכבד את הזולת ורכושו.
שבת שלום