״אצל יפת אכלת …לא טעית״

הטעם נשאר יפת נפטר

יפת היה איש מיוחד. תימני של פעם. לפני 50 שנה החל למכור לנו נקניקיה בלחמנייה. בהתחלה בדוכן נייד ואחר כך ראש המועצה מיסד אותו ונתן לו בוטקה קטנה צמוד למועצה שהפכה לעירייה. משם ראה הכול. יפת לא נח לרגע. כשלא היה לקוח היה יושב ולומד תורה. תמיד עם חיוך גדול. אז מה הכין יפת? את הדבר הכי פשוט בעולם. לחמנייה רגילה, נקניקיה רגילה, קצת סלט, נגיעה של חומוס קנוי וביצה קשה. המומחיות של יפת היה בשילוב המנצח .כמה פעמים שניסיתי לשחזר את הקומבינציה בביתי לעולם לא היה מתקבל הטעם של יפת. כבר מספר שנים שיפת פרש מהבוטקה, את מקומו החליף בנו וכיום נכדו ממשיך את דרכו. השבוע נפטר יפת בשיבה טובה והשאיר לנו את הלחמנייה עם הנקניקייה והשקשוקה. ליפת לא היה רכב והוא התנייד באוטובוס, קו 3 המיתולוגי, נהג האוטובוס, חנוך שיבק, שהסיע את יפת במשך עשרות שנים נפטר ביום שיפת נפטר והובא לקבורה בסמוך ליפת. כנראה שהמלאכים בשמים דאגו ליפת להסעה לגן עדן.