עוזיאל איש העיזים נפרד השבוע מהעיזים // דוד בן אשר

״תביאו דחוף חלב עיזים״, ציווה הרופא בבית החולים, בשביל הילד המאושפז עם האינפוזיה ושאר תרופות למצבו הקשה. הנה מספר הטלפון, תתקשרו אליו, אל עוזיאל, זה מה שנחוץ עכשיו. הבקבוק הגואל עם חלב העיזים הטרי, שהגיע ללא דיחוי, שיפר ללא הכר את מצבו של הילד.
“הבנות שלי, כשהיו קטנות לקו, כמו ילדים רבים, במחלת הפה והטלפיים”, מספר דודי דואני, חברו של עוזיאל. “במחלה הזאת יש פצעים באזור הפה והרבה ריר. חלב העיזים של עוזיאל הבריא את הבנות לחלוטין וחיסל את התופעה המטרידה”.
ועוד מסגולות החלב: נגעים בעור על כל הגוף – טובלים צמר גפן בחלב העיזים הזה ובאורח פלא נרפאים הנגעים.
אישה שסבלה מבעיות חמורות בקיבה הופנתה ע”י הרופא אל חלב העיזים המיוחד הזה, והמחלה עברה תוך 4 ימים. אלו תופעות אחדות משלל סגולות הפלא הרפואיות של חלב עיזים, אם הוא טהור, נקי, מפוקח וטבעי.
הסיפור מתחיל לפני 50 שנה, כאשר משפחת פנחס, שעלתה מתימן עברה עם 8 ילדיה לגני צבי להתמקם כאן לכל חייה. כמנהג הימים ההם, גידלו בבית גם תרנגולות, בלאדי ועיזים. עם הזמן קיבלו העיזים של משפחת פנחס מעמד מיוחד ודיר 5 כוכבים כחלק בלתי נפרד מחייו האישיים של עוזיאל.
עוזיאל עצמו כחייל שימש טבח בבסיס ציוד תל השומר והמשיך כאזרח עובד צה”ל 27 שנים עד יציאתו לגמלאות. בכל התקופה הזאת התמיד עוזיאל לטפח ולשמר את עדר העיזים הקטן של 7 העיזים שלו, עד שנעשה לשם דבר בכל האזור. העיזים, בנות טיפוחיו הפכו למוקד עליה לרגל של כל שוחרי חלב העיזים ומוצריו. מדי יום חלב עוזיאל את העיזים שלו ויצר לבנה וגבינות עיזים מן המשובחים והבריאים ביותר. הדיר (הבית) מצוחצח ונקי ומועשר במזון איכותי באבוס והשוקת הסטריליים, וגם טיולי מרעה באחו, לדיירות המכובדות והאהובות. כל ילדי הסביבה מגיעים לשעות ליטוף את הגדיים החמודים ובשבתות להאכיל אותם בעלי תות מעצי השכונה. מהוד השרון, הרצליה, תל אביב, פתח תקווה ושאר מקומות, עולים לרגל לקבל את מוצרי החלב היוקרתיים מבית היוצר של עוזיאל. אומר “לקבל” כי כל הטוב הזה ניתן בד”כ ללא תשלום, ואם כבר שולם משהו היה זה לשם מתן בסתר מידו הנדיבה של עוזיאל – לשם שמים ולשם עם ישראל. והשילוב המיוחד של מגדל עיזים עם מקצוע הטבחות הפיק את המיטב של היוגורט המיוחד, הלבנה והגבינות עם מבחר טעמים של קצח, בזיליקום, שמן זית (אורגינל כמובן) ושאר טעמים (הסוד שמור). גילוי נאות – טעמתי, אכלתי התענגתי, משולחנו של עוזיאל.
סוף עגום לסיפור
בנסיבות משפחתיות נאלץ עוזיאל למכור את 7 העיזים שלו השבוע. שלא כמו במשל על הרב הידוע, שפקד להכניס עז ולהוציאה לשם תחושת הרווחה בבית המשפחה הצפוף, כאן נותר הבית ריק, שומם ועצוב.
ולא רק עוזיאל מצר על אובדן בנותיו האהובות – העיזים היקרות, הנה גם תגובות מידיות של תושבות השכונה.
מכתב מאת משפחת שילוח: “עוזי הצדיק! תודה לך יקירי על העזרה. תמיד אתה שמח לעזור ולתת מטוב לבך, וחלב העיזים מלא הסגולות שלך (זה עזר לרפאל כל כך!). אין מישהו בעיר שלא מכיר את החיוך שלך. שה’ יברך אותך וגם אל כל העיזים שלך. באהבה גדולה”.
מכתב של אורטל: “עוזי, גדלתי 30 שנה עם העיזים שלך, זה היה חלק מאיתנו עם בעלי וילדיי. זכינו לראות ולהיות עם העיזים, נהנינו מהגבינות והחלב מגדול ועד קטון. לא ויתרו הילדים על החלב, מרוב שזה היה טעים”.
עפרה הגיסה כותבת: “מאז שהעיזים לא נמצאות יש חוסר. אני רגילה לשמוע אותן בכל שעות היום והלילה, ועכשיו בלי זה לא מצליחה לישון”.
בעיניים לחות מסכם עוזיאל את פגישתנו, מבכה אובדן 50 שנות אהבה עיזית.
תמה תקופה.