מוועדות הכנסת אל ילדי המהגרים – אין גבול להתנדבות // דוד בן אשר

פגישה שבועית עם ילדי המהגרים בתחנה המרכזית בתל אביב. פגישות עבודה עם חברות כנסת. פעילות ביחידת החרום של עיריית כפ”ס. ניהול מועדון הנשים של “צוות”. לימוד עברית לעולים חדשים. ביקורי העשרה בגני ילדי כפ”ס. ראש מסלול במכללת בית ברל. כל אלה, ועוד, ממלאים את ימי ההתנדבות של האישה הזאת, לאה אופיר, שזכתה השבוע בפרס גלר להתנדבות.
בראיון ל”ירוק”, מספרת לאה על מרחב פעולות למען הציבור בישראל ולמען קהילת כפ”ס, בין השאר מהלכים שהביאו שינויים קרדינליים במערכת החינוך של ישראל.
לאחר 20 שנה של עבודה כגננת באילת ואח”כ בכפר סבא, פרשה לאה לגמלאות ונרתמה כולה לפעולות התנדבות בתחום החינוך והחברה במגוון עצום של תפקידים ומעמדים. ובין לבין גם הספיקה להשלים תואר ראשון בחינוך לגיל הרך בבית ברל ותואר שני בהכשרת מורים באונ’ בר אילן. וגם – להביא לעולם 3 ילדים ולזכות ל- 9 נכדים עם בעלה עמי, מתנדב פעלתן בפני עצמו.
בראיון לעיתון ירוק בכפר אומרת לאה: “אני חברה בוועד המנהל הארצי של העמותה למען הגיל הרך. זה ארגון בינלאומי OMEP, ששם למטרה איכות חינוך לילדים בגיל לידה עד 3. בעבודה עקבית מול וועדות הכנסת הבאנו להקמת המועצה לגיל הרך. חוק זה כולל פיקוח ממשלתי על מסגרות ילדים (מ 7 ילדים ויותר) בכל הארץ, שכולל למשל התקנת מצלמות בגני ילדים, תקני כ”א ועוד. זהו הישג עצום למען כל ילדי ישראל.
משך 3 שנים התייצבתי כל שבוע בתחנה המרכזית בת”א למקום שנקרא “יוניטף” בקומה 2. עשרות ילדים והורים חסרי מעמד בארץ, שוהים בלתי חוקיים, קיבלו ממני הדרכה של הרגלי לימוד, אכילה, שירים, משחקים, הכל. זה היה מבצע שאחרי 3 שנים הפסקתי מטעמי סיכון ממשי במקום.
במסגרת למד”א של עיריית כפ”ס, איתור נעדרים במצבי חרום של מלחמה או נזקי טבע, אני פעילה בתכנון והכנסת תוכנה מיוחדת לחברי יחידת החרום העירונית. לאחרונה ערכנו תרגיל באתר האימונים של פיקוד העורף בזיקים. זהו איתור מודיעיני של האוכלוסייה הנפגעת בארגון קפדני שיביא להצלת חיים.
ואני מוצאת זמן גם לביקורים בגני ילדים בכפ”ס להעשרה עם הגננות, שעת סיפור, פעילות חגים, הכנת מרקים למשל וכאלה תוכניות.
במסגרת “צוות” סניף כפ”ס אני מזכירת הסניף וכן יוזמת ומנהלת את מועדון הנשים בו שותפות לפעילות תרבותית ענפה 80 נשים בהן רבות אלמנות גמלאי צה”ל.
מצאתי בבניין בו אני גרה משפחת עולים מרוסיה עם שני נערים חסרי שפה לחלוטין. עם כל אחד מהם יש לי שעת לימוד עברית מדי שבוע, ככה, להשלים את הזמן שאין לי”.
ובכן, לאה, מהרמה הארצית הכי גבוהה, בכנסת, בוועדות לאומיות, אל הילד הכי בודד אי שם בשכונה נידחת בדרום תל אביב, ואל ילדי הגנים שלנו ועם הנער העולה החדש, ויחידת החילוץ, ומועדון הנשים, מה מניע אותך למעשי ההתנדבות הללו?
“שני מניעים יש לי. האחד – “איגואיסטי” לפיו אני מוצאת חיוניות לחיי. סדר יום עם תוכניות אישיות, בלי טלוויזיה, וזה עושה לי טוב. מניע שני הוא המשמעות – אני מובילה מהלכים, מקדמת אג’נדות לאומיות ומקומיות, זוכה להכרת תודה, עושה טוב לאחרים. אחרי יציאה לגמלאות ממשרד החינוך, זה ככה כבר 12 שנה כל כולי בהתנדבות”.
ומה תרצי לעשות כשתהיי גדולה, לאה?
“שיהיה לי כוח להמשיך ולהתנדב”.