מערכת ירוק
למעלה ממאתיים מתושבי המושבה רמתים (שהפכה להוד השרון) הגיעו ביום ראשון לחלוק כבוד אחרון לאיש המיוחד יחזקאל פריזט ז"ל. שזכה בעודו בחייו בתואר בונה העיר.
יחזקאל נולד בבגדד לפני 93 שנה. עלה ארצה בגיל 20 וחיפש את עתידו. בתחילת דרכו היה נהג מונית.
יחזקאל היה מספר לי שהוא זוכר אותי כתינוק שהיה מסיע את אמי ואותי מרמות השבים למרכז רמתיים.
בשנות השלושים לחייו חבר לחברו סמי אהרון וביחד הקימו חברת בנייה. בשנות השישים החלה המושבה להתפתח והפכה מארבע מועצות שונות למועצה אחת, הוד השרון ואז החלה תנופת בנייה. פריזט וסמי הפכו לקבלנים מוכרים וההצלחה לא איחרה לבוא. כשהבת עדנה התחתנה עם שלומי חסון החליט יחזקאל להיפרד מסמי ז"ל ולהקים חברת בנייה משפחתית "פריזט –חסון" עד היום על רבים מהבניינים בעיר תיראו את שמם מתנוסס.
יחזקאל היה אדם מיוחד במינו, כל מי שנפגש עמו הפך אותו יחזקאל לידידו הקרוב ללא הבחנה בגילו, מוצאו ומעמדו. לא פלא שלדרכו האחרונה הגיעו רבים מהישוב הוותיק של הוד השרון. כולם הרגישו את קרבתו של יחזקאל אליהם.
נכדתו נועה כתבה הספד מרגש ואת חלקו אנחנו מפרסמים:
"סבא שלי היחיד והמיוחד לשהות במחיצתך היה המקום הכי רגוע, אהוב ובטוח בעולם, להפגש עם סבא תמיד היה מבחינתי כמו תרפיה -ניתוק מרענן מהיום יום, זמן שבו הדאגות נשכחות.
תמיד התקבלתי בחיוך, נשיקה, מילה טובה והזמנה לארוחה. תמיד התעניינת מה קורה בחיינו ורצית לעזור ולתמוך.
ככה היית גם עם כל אחד, כשהיינו יושבים מחוץ לבית, לא היה פעם שלא ניגש אלייך מישהו מהוד השרון שהכיר אותך וקיבלת אותו באותו אופן – בחיוך, בהתלהבות ומילה טובה.
כל מי שהכיר אותך מיד התאהב בך ונקשר אלייך. הייתה לך יכולת לקרב אלייך אנשים כמו מגנט, בסבלנות רבה הושבת כל אדם לשיחה, בחוסר שיפוטיות, הקשבת לכולם, התעניינת לשלומם, רכשת את אמונם ונתת עצה. בן רגע כל אחד היה רוצה לאמץ אותך כאבא או סבא שלו. פשוט אהבת את כולם. היית לא רק קבלן, גם יועץ זוגי, יועץ הורים, פסיכולוג, מגשר, שופט, כתב, איש שיווק.
היית אומר תמיד לחייך, לא להגיד “לא” כדי לא לסגור דלת בפני שום דבר, לא לרדוף אחרי כבוד, הכבוד מגיע לבד. וכזה היית – נאה דורש נאה מקיים. היית מספר לנו על ההתחלה שלך כקבלן, איך פעם לא היו סוגרים עסקאות בחוזים ועם עורכי דין, הכל היה מבוסס על הסכמים בעל פה ועל אמון.
תעוזה, לקיחת סיכונים, אמינות ויחסי אנוש יוצאי דופן הם שעזרו לך להצליח. תמיד דאגת להזכיר שהכל בזכות סבתא שדחפה אותך להעיז איפה שאתה פחדת.
כמה סימבולי שהיית קבלן, לא רק בנית יסודות של בתים, גם אצלנו בנית יסודות מאוד חזקים ויציבים. אתה וסבתא הייתם הבית השני שלי, העוגן, שתמיד אפשר להישען עליכם ותמכתם בנו תמיד. שמת את המשפחה כערך עליון והשקעת את כל חייך בזה. אפילו הלכתם אחרי אמנון (הבן) לניו יורק רק כדי לוודא שהוא לא יהיה בלי משפחה מסביבו, ושהילדים יגדלו גם עם סבא וסבתא לידם, אני מעריצה אותך על כל ההקרבה והדאגה שלך למשפחה, לא עניין אותך שום דבר אחר חוץ מזה, שום דבר לא היה גדול וחשוב יותר. היית האדם הכי סבלני, מסור ונאמן שהכרתי. גם לסבתא דאגת עד יומך האחרון, וכל ערב לפני שהלכה לחדר לישון היית מנשק לה את היד ואומר לה שאתה אוהב אותה. מעל 70 שנה חייתם יחד ועם כל הקשיים תמיד אמרת לנו כמה אתה אוהב אותה, כמה סבתא חזקה ואמיצה. היית כל כך טוב וטהור כל הזמן דיברת רק על אהבה, זו היתה הגדולה שלך, היכולת לאהוב את כולם."
בנימה אישית, יחזקאל לימד אותי לעולם לא להשיב את המילה" לא". אפשר לומר, אני יחשוב על זה ,אני ישקול את זה. המילה "לא" היא מילה קשה היה יחזקאל נוהג לומר.
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא"…"
יהי זכרו ברוך.
