ראיתי את המוות מול העיניים הנס של אביבה גוטרמן // ארז מי רז

אין טוב ממראה עיניים. ביום ראשון השבוע נפגשתי עם אביבה גוטרמן,
חברת מועצת העיר, ליד עץ הדקל שבנס לא נהרגה מפגיעתו. שיחה נרגשת שלא משאירה ספק שיש מלאך ששומר עליה ועל בעלה.

כזכור בסוף השבוע האחרון המלאך נקרא שוב לפעול במהירות והוא הסיט את עץ הדקל ששוקל יותר מטון מנתיב הפגיעה בראשה של גוטרמן אבל, משאיר לה תזכורת. העץ נוחת בעוצמה רבה 20 סנטימטרים מראשה ומוחץ את הרכב תחת משקלו הרב. אם היה יושב לידה בעלה כפי שתכנן מראש, חי הוא לא היה יוצא מזה.

בשיחה שערכתי עם גוטרמן ביום חמישי דקות לאחר האירוע, נשמעה גוטרמן נסערת מאוד כמי שעברה חוויה קשה. לדבריה היא קיבלה מחדש את החיים במתנה: ״ראיתי איך העץ נופל עלי ובהחלטה של רגע הסטתי את ההגה הצידה ואז שמעתי את ההתרסקות. מזלו של איציק שהוא לא ישב לידי. נהגתי בדרך רמתיים בשעה אחת בצהרים ביום שמשי ויפה כשלפתע אני רואה את עץ הדקל הענק נופל לכיווני. ממש ברגע האחרון הצלחתי להתעשת ולהסיט את הרכב והעץ פוגע בעוצמה רבה בחלקו הקדמי של הרכב." אמבולנס של מד"א פינה אותה לבית החולים מאיר ועוד באותו היום היא השתחררה למנוחה בביתה. ביום ראשון נפגשתי עם גוטרמן בדרך רמתיים ליד עץ הדקל שקרס.

אביבה לבושה זק'ט אדום שזועק לכולם: "אני כאן חיה ושלמה מביטה בגזע העץ ואומרת לי בקול ברור כאן בנקודה הזו היו אמורים חיי להסתיים, הכול נכתב מלמעלה. אתה יודע אני תמיד מביטה בדקלים שאני נוהגת ומתפללת שלא ייפול עלי העץ.״
אז מה קרה הפעם?
״עמדתי ברמזור אדום לכיוון כפר מלל הרמזור התחלף והתחלתי לנסוע, לפתע אני רואה את עץ הדקל יורד לכיווני הבנתי שכאן חיי מסתיימים. לא ראיתי את משפחתי עוברת מול עיני אבל, הרגשתי שזה סופי והאמת קיבלתי את זה בשלווה בהרגשה שעשתי משהוא בחיי וחבל לי על ילדיי. זה לקח שניות מהרגע שראיתי את העץ נופל ועד החבטה ברכב. הדבר היחידי שהצלחתי לעשות הוא להסיט את ההגה נגד כיוון הנפילה אפילו לא עצמתי את עיני. הבטתי למוות בלבן של העיניים ואז נשמעה החבטה העזה שאני עדין שומעת. ברגע אחד הכול התנפץ, נשבר, מלא אבק זכוכיות, חלקים מהעץ, המשקפים עפו לי ולא ראיתי כלום".
אביבה ממשיכה: "לפתע נהייה שקט הייתי בטוחה שנגמרו חיי. מיששתי את רגלי והבנתי שאני כאן – נשארתי בחיים. מיד הגיעו נהגים ועוברי אורח פתחו את הדלת. מה שעניין אותי באותו הרגע היה להסיר ממני את האבק וחתיכות הזכוכיות, בכול זאת אני אישה לא נעים לצאת כך החוצה מהרכב.
הדבר היחידי שבקשתי זה שימצאו לי את המשקפים רק אז הבנתי שבגלל שאין לי את המשקפים אני רואה הכול מטושטש." אביבה בהתרגשות ממשיכה ומספרת: "אני ואיציק בעלי יצאנו יחד מהבית ובהחלטה של רגע אמרתי לו אל תבוא איתי סע אחרי.
אני ימשיך אחר כך לקניות.
ברגע שהעץ קרס על רכבי איציק עמד ברמזור אדום ושוחח עם בננו בטלפון ולא ראה את נפילת העץ ולכן לא הבין למה נוצר פקק. באור הירוק הוא התקדם כשלפתע הוא רואה את הרכב שלי – הוא מזהה אותו לפי הלוחות רישוי ואז הוא מתחיל לצעוק לבן "אמא נהרגה, אמא מתה נפל עליה עץ" הוא עוצר את רכבו בצד ורץ לרכב כשלפתע הוא רואה את אותי יושבת על הספסל מתאוששת ואז הוא חייך .."
אביבה נרגשת ואומרת לי: ״בוא תראה את הרכב הוא עדין כאן, חונה בצד.״ ניגשנו לראות ואני שכבר ראיתי הרבה תאונות ורכבים הרוסים בחיי, דבר כזה לא ראיתי. צמרמורת אחזה בי ואביבה כמה קטנה ככה חזקה. היא עשויה מפלדה עומדת ליד הרכב שכמעט היה המצבה שלה ומספרת לי בקור רוח היכן הוא נפל ובאיזה זווית ומה גרם לו ליפול והקול שלה אפילו לא רועד. כבר כתבתי שהמלאך הגיע במהירות והסיט את העץ. אז עכשיו כשאני מביט ברכב ההרוס אני רואה במו עיני שהיה נס גלוי. אין מילים אחרות לתאר זאת.
איציק בעלה אמר לי השבוע: ”ביום שבת אני והבן הלכנו לבית הכנסת לומר ברכת הגומל והבן אומר לי ”זה היה כחוט השערה בין לומר עכשיו קדיש לבין ברכת הגומל".