כשארז מנדלסון מכוכב יאיר היה בן שנה, החלו הוריו לשים לב שמשהו בהתפתחות שלו קצת אחר. אחרי שמונה חודשים של בדיקות ואבחונים שמעו הוריו לראשונה את צמד המילים "הרצף האוטיסטי".
מאז עברו מעל 18 שנים בהן ארז הוכיח ומוכיח שאין דבר כזה "תקרת זכוכית", אין "לא יכול", ואין "אי אפשר".
ארז מספר שרק כאשר היה בכיתה ח' למד את המילה אוטיזם. הוא תמיד הרגיש קצת שונה מכולם. אבל את המונח רצף אוטיסטי, הוא זוכר רק מגיל 13. אחרי שהמשפחה חזרה משהות ממושכת בניגריה, ארז התכונן להצטרף לכיתה החדשה ויחד עם הוריו הכין פרזנטציה להציג בפני הכיתה, שמסבירה מה זה אוטיזם.
מאז שהיה קטן אהב ארז לצייר ולרשום. במיוחד הוא מאוהב בסגנון האנימציה היפני, אנימה. "לפעמים, כשסיטואציות נהיות לי קשות מדי, הציור והספרים שלי עוזרים לי להתמודד", הוא מספר.
בתיכון אורט שפירא בכפר סבא מצא מסגרת בה המשיך לפתח את אהבתו לציור כחלק מהלימודים במגמת האמנות ועיצוב המוצר. ארז סיים את התיכון עם תעודת הצטיינות בלימודים אבל עם תעודה אחת חשובה יותר: תעודת הצטיינות חברתית, על ההתנדבות ב"כנפיים של קרמבו" ולאחר מכן במרכז "חץ וקשר" בכוכב יאיר-צור יגאל.
כדי לצבור עוד כלים לקראת הצבא הצטרף ארז, למכינה הקדם צבאית "נחשון", בקיבוץ גלאון. אל המכינה הגיע דרך תכנית "שיבולים", לשילוב צעירים עם צרכים מיוחדים במכינות הקדם צבאיות.
"המסע היה קשה", מספר ארז. "לצאת מהבית, להכיר אנשים חדשים, לצאת לטיולים. אבל אחד הדברים שיגידו עלי זה שאני עקשן. לא ויתרתי. מטרת העל שלי הייתה להגיע כמה שיותר מוכן לצבא".
בשל היותו מאובחן על הרצף, קיבל ארז פטור אוטומטי משירות ויכול היה לוותר על הצבא. זה לא עלה על דעתו והוא תכנן להתנדב לצה"ל. אבל אז שמע על תכנית "תתקדמו". התוכנית מאפשרת לצעירים על הרצף לבצע תהליך הקרוי "חזרה מפטור", להתגייס לשירות סדיר מלא ולתרום לצה"ל במגוון רחב של תפקידים. למרות המכינה, הטירונות לא הייתה לו קלה. "שוב פעם מקום חדש, שוב פעם אנשים חדשים…". אבל בעזרת מפקדות רגישות ומערכת מוכשרת, ארז עבר את הטירונות בהצלחה.
בפגישה עם קצין המיון ביקש לעסוק באהבתו העיקרית ולהיות גרפיקאי צבאי. צה"ל נענה לבקשתו וארז שובץ כגרפיקאי צבאי במפקדת קצין המשטרה הצבאית הראשי.
גם אחיו של ארז, גיא, משרת בחיל המשטרה הצבאית ובכך משפחת מנדלסון היא חלק בלתי נפרד מהחיל. 0