אביבה גוטרמן החליטה להתמודד למועצת העיר

סופית לאחר מחשבות רבות ובעיקר לאחר התאונה הקשה שעברה כשנחת על רכבה עץ דקל החליטה השבוע אביבה גוטרמן לאסוף כוחות ולהתמודד לקדנציה נוספת למועצת העיר ויש לה הרבה מה לתרום .
“ארבעת ילדיי עם משפחתם גרים בהוד השרון , אני נלחמת עבורם לעיר טובה יותר” .

אביבה, הציגי את עצמך:
“תמיד כשמבקשים ממני להציג את עצמי יש את הדילמה ‘עם מה מתחילים’?
38 השנים שלי בעיר מורכבות מכל כך הרבה עשייה וחוויות ומהות,

אבל האמת שלפני הכל, אני אביבה – אמא של עופר, ארז, אודי ונועם המופלאים שלי, ואשתו של איציק אהובי מזה 47 שנים.
היום אני יכול להוסיף בהמון גאווה – גם סבתא של 11 נכדי ונכדותי האהובים, שממלאים אותי אושר ושמחה שקשה להסביר.
אני בעלת תואר במדיניות ציבורית, ממשל ומשפט, מחנכת בתי ספר יסודיים, ניהלתי מרכז קהילתי בנוה נאמן, ובמשך 17 שנים ניהלתי את היכל התרבות בעיר (ה”בימטרון”).
אני שליחת ציבור ופעילה חברתית עוד מימי בבית הספר, כמנהיגה בפנימייה בה גדלתי יחד עם אחותי. אני אחות בכורה ל-8 אחי ואחיותי, שיחד איתם למדתי את השיעורים החשובים בחיים.
אני חברת מועצה מזה כמעט 15 שנים, סגנית ראש עיר לשעבר, עומדת בראש רשימה עצמאית, כאשר מאחורי ולצידי תמיד התושבים, שמכירים אותי ואת פועלי”.

ספרי על הפעילות הציבורית שלך בעיר:
“מערכת היחסים שלי עם הוד השרון החלה כש-3 ילדי הגדולים עוד היו ביסודי ובגן, העיר היתה עדיין מלאה פרדסים ושדות, והחיבור לכביש 5 עוד לא נסלל. עברנו לשכונת נווה נאמן מתוך רצון לגדל את הילדים במקום בעל אופי קהילתי, עם ציבור מגוון ומכיל. שמנו דגש על ערכים של הדדיות, ראיית וקבלת האחר, כבוד ונתינה.
והאמת שהתאהבתי בעיר הזו מהרגע הראשון. ידעתי שכאן יהיה ביתי וביתם של ילדי.
במשך כל שנותי כאן, פעלתי ואני פועלת למען העיר והתושבים בה מתוך אותם ערכים ומתוך רצון להוביל את העיר הזו קדימה. זו שליחות שאינה נגמרת, ואני מרגישה זכות לשאת אותה.
מהיום שהגעתי לעיר הייתי פעילה חברתית והובלתי מהלכים רבים, לרבות כאלו שהיו כרוכים במאבקים ברשות המקומית, ואפילו ברמה הארצית. היו כמה משמעותיים במיוחד ששווה להזכיר.

אחד המאבקים המשמעותיים ביותר היה המאבק העיקש שניהלתי עד לפיטוריו של מזכיר מועצת הפועלים המקומי שהטריד מינית את עמיתותיי לעבודה. אני מדברת על תקופה של לפני כשלושים שנים, הרבה לפני תנועת מי-טו. אז מזכיר תנועת הפועלים היה "כל יכול", ונשים פחדו לדבר. אני תמכתי בהן, הלכתי איתן יד ביד לאן שהיה צריך, מבית משפט דרך תקשורת ואיפה לא. לא עצרתי עד שהוא פוטר והן קיבלו את ההכרה שהגיעה להן. סיפור של העצמה נשית במובן הכי חשוב שלה.
בכלל, תמיד פעלתי להעצים אוכלסיות מוחלשות.

היו מאבקים משמעותיים בחינוך כמובן, בראשם אולי היה זה שהובלתי כשהייתי יו"ר ועד ההורים המקומי והיתה תכנית לסגור את בית הספר הממלכתי בנוה נאמן. יחד עם הורים נוספים, הובלתי מאבק לעצור את סגירת בית הספר והפכנו אותו לבית ספר לאומנויות.

אי אפשר שלא להזכיר את המאבקים השונים שהובלתי נגד מהלכים שהיוו סכנה לא רק לסביבה, אלא ממש לבריאות הציבור ולאיכות החיים שלנו: מסגירת והעברת המפעלים המזהמים "שמטן" (מפעל צבעים) ו"פריכוז" באזור התעשייה, מניעת הקמתו של מפעל מלט מזהם, פעלתי לסגירת המפגע האקולוגי של המזבלה, שהפך היום לפנינה המשקיפה על הפארק האקולוגי.

בתרבות, אחד המאבקים החשובים היה הפיכת המוסד ההסתדרותי הכושל של “מופ”ת” להיכל התרבות “הבימטרון”, באמצעות הפעלתו כעמותה עצמאית. הבימטרון הוא הרבה יותר מהישג ואני גאה בו במיוחד. זה היה במרכז התרבות היחיד בעיר ואבן שואבת לצרכני תרבות מכל האזור. בהמשך, כשכיהנתי כסגנית ראש העיר, המשכתי לקדם את הנושא כשבנינו את הקונסרבטוריון העירוני.
פעלתי ללא לאות לשיפור התשתיות בעיר הצומחת שלנו: מסלילת כבישים, דרך סמטאות ומדרכות (חלקם עוד קודם שהפכה לעיר).
ולאחר שנים רבות של מאבקים חברתיים כאמור, לצד תרומה והשפעה על התרבות והחינוך בעיר, הרגשתי צורך להרחיב את ההשפעה והתרומה שלי, ולפני כ-15 שנים הצטרפתי למועצת העיר”.
ספרי על פועלך במועצה:”
15 השנים שלי במועצה היו מגוונות מאוד.
לאורך השנים, כיהנתי כחברת מועצה, כסגנית ראש עיר וכמחזיקת תיק החינוך. כיום אני משמשת, בהתנדבות מלאה, כחברת מועצה, דירקטורית בחברה הכלכלית העירונית, חברה בוועדה העירונית לחינוך, הוועדה לתרבות, וועדת תכנון ובניה, וועדת מכרזים, וועדת הנחות והוועדה למינוי בכירים. בוועדות הללו תמיד אני מביאה את הניסיון המוניציפלי העשיר שלי, ובעיקר את היכולות האישיות. הגישה שלי בכל הוועדות היא ממקום של ראיית התושב וטובתו.
באופן טבעי, במהלך שנותיי בקואליציה יכולת ההשפעה שלי הייתה רבה יותר, אבל מאז ומתמיד פעלתי בכל מקום בו יכלתי לתרום ולהשפיע. תמיד בקשר ישיר עם האנשים, עם הקהילות, עם הוועדים, עם מי שצריך. “עם” ולא “נגד”.
גם ממקומי באופוזיציה לא הייתי אף פעם כזו שיודעת רק לבקר. אני בנאדם של פתרונות. של שיתוף פעולה. תמיד מצאתי דרכים לשנות ולהשפיע לטובת העיר ולטובת התושבים.
יש הישגים רבים שאני גאה בהם כחברת מועצה, ביניהם כמובן הקמת תוכנית יול”א (תכנית הצהרונים בעיר), מיסוד תכניות פעילות לנוער בחופשת הקיץ, שדרוג מבני בתי ספר בעיר (ע”י גיוס התקציבים ממקורות ממשלתיים), הכנסת מחשוב ועזרי למידה ממוחשבים לכל כיתות הלימוד בבתי הספר היסודיים, הפניית תקציבים לתרבות, ועוד הישגים רבים שהמשמעות שלהם לחיי התושבים רבה.
אבל מעל לכל, ובין השורות, אני חייבת לומר שתרומתי הגדולה ביותר הינה בשיח שפעלתי להנחיל במועצה. שיח מחבר, נוקב כשצריך ולא עושה הנחות, אבל גם מאפשר ומכיל כשצריך. שיח של אמפתיה והכלה, של יושרה ושיוויון. מי שנכח בדיונים של מועצת העיר בוודאי ראה ושמע את האופן בו אני אומרת תמיד את אשר על ליבי, תוך שמירה תמיד על האינטרס הציבורי, וכבוד לחברי המועצה האחרים”.

למה את רוצה להתמודד למועצת העיר
“מעבר להמשך טבעי של פועלי ותרומתי לעיר, יש 4 סיבות חשובות לכך: עופר, ארז, אודי ונועם – ארבעת בני ומשפחותיהם שגרים בעיר ומגדלים בה את נכדיי ונכדותיי.
הם צריכים לגדול ולגדל בעיר מובילה, עיר עם חינוך מצוין, עיר עם תרבות מפותחת ומגוונת שמונגשת לכלל הציבור, עיר עם תשתיות מותאמות לגודלה ולצרכיה”.

מה יש בך וברשימה שלך שאין במועמדים אחרים
“למרות הניסיון הרב שלנו בפוליטיקה, אני וחברי לרשימה לא פוליטיקאים. אנחנו שליחי ציבור.
בעידן הציני של היום, כשכולם רוכבים על גלי טרנדים ואינטרסים, אני וכל חברי לרשימה עסוקים כבר שנים רבות בעשייה ציבורית בהתנדבות, מונעים מאהבה אמיתית למקום, ומחויבות לאנשים שעושים אותו נהדר כל כך”.

מהו המסר שלך לתושבים שיצביעו עבורך
“אני מתחייבת להמשיך לתווך את הקשיים והבעיות של התושבים לבין המערכת העירונית, ולהקל עליהם את ההתמודדות עם הבירוקרטיה, כפי שעשיתי ועדיין עושה. טיפלתי בעשרות ילדים מגילאי גן ועד תיכון בפתרון הבעיות שהיו להם עם מערכת החינוך. סייעתי לעשרות משפחות במצוקה ולתושבים רבים בבעיות שונות ומגוונות. לאנשי המקצוע אני תמיד אומרת- “במקום שאתם רואים תיק אני רואה אנשים.” וזה עושה את ההבדל בראיית הבעיה ובפתרונה. שתי דוגמאות מני רבות- בשבת בבוקר מצלצל תושב שכונה המוגדרת כשכונת מצוקה ומספר לי שיש פיצוץ במים בבניין שמשמעותו סגירת השיבר הראשי, ולכן כל הבניין בלי מים. כמובן שהגעתי לשטח, ומבירור שעשיתי הבנתי שזה דורש טיפול מאוד רציני ולא “פיצוץ נקודתי”. פתרון הבעיה דרש עלויות גבוהות ולצערי לתושבי הבניין לא הייתה האפשרות לשלם. מיד פניתי לכל הגורמים הרלוונטיים (ולהזכירכם זה בשבת) ולא עזבתי את המקום עד שפועלים הגיעו והחלו לטפל בבעיה.
דוגמה נוספת- זוג צעיר שהיתר הבניה שלהם התעכב חודשים רבים מהסיבה ששכנם לא רצה לחתום להם. הוועדה לתכנון ובניה לא מתערבת בענייני קניין, אלא רק בתכנון. למרות פגישות חוזרות ונשנות בוועדה, הם לא הצליחו להגיע עמם לפתרון. בשלב מסויים ביקשתי את רשות הועדה לנסות לגשר ביניהם. פגשתי אותם בשטח וגישרתי ביניהם והשכן חתם ובא לציון גואל.
דוגמאות כאלה ואחרות ישנן בלי סוף. אני עושה זאת מתוך שליחות ואמונה ביכולות שלי לסייע ולעשות הבדל בחיי האנשים בעיר. אינני יכולה להרשות לעצמי שלא לעשות זאת. ולשאלתך, אני עושה זאת לכולם, גם לאלה שאינם תומכים בי, וכך אעשה גם בעתיד”.

אם כוכבי יציע לך סגנות ראש עיר, האם תסכימי
“אם ראש העיר שייבחר יציע לי, אשקול זאת בחיוב רק אם יתקיימו בהסכם הקואליציוני שני הדברים הבאים: 1. תוכנית לבניית מרכז התרבות של העיר הכולל: היכל תרבות, קונסרבטוריון, גלריה עירונית ומרכז מחול.
2. שיפוץ וטיפול בשכונות הוותיקות בעיר”.