
ביום שלישי השבוע, פעמיים כי טוב, חגג שלמה קובץ’ את יום הולדתו ה-103. זה לא היה עבורו משהו יוצא דופן, הוא מעדיף את הצניעות ואת שגרת יומו. לשמוח עם הנכדים והנינים ולהמשיך הלאה.
האירוע החגיגי הזה, שכבר מלווה אותו 103 פעמים, לא מסיח את דעתו ממשחק הברידג’ שהוא מנהל דרך האינטרנט עם קולגות מאוסטרליה, הונגריה ושחקני על מישראל. כן, הוא מודע למבנה גופו האתלטי שמאפשר לו שגרת חיים עצמאית לחלוטין (מלבד הכנת הארוחות וחברה לטיולי הרחוב של העוזרת הצמודה). כן, כל מטלות החיים, לרבות פגישות תכופות עם נכדיו וניניו, זוכר את תאריכי ימי ההולדת שלהם, כל מטלות החיים – נעשות על ידו לגמרי עצמאית, כאמור.
איך עושים את זה, שלמה, וגם משדרים אופטימיות בלתי מתפשרת?
“אני מקפיד על אורח חיים מסודר ומאורגן. לא לוקח בכלל תרופות.
ארוחות לפי השעון: ב-7 וחצי קפה וקורנפלקס, בדיוק ב-9 ביצה, קוטג’, זיתים, אבוקדו, לחם בטוסטר, גבינת קממבר, סלק, ועוד משהו. בדיוק ב-12 ארוחת צוהריים. ב-5 בערב משהו מתוק ותה ומרגע זה חסל סדר אוכל עד למחרת.
טיול יומי ועיסוק נרחב במחשב לשמירה קוגניטיבית”. אכן, מתנהלת שיחה רהוטה ועניינית ברומו של עולם. בהמשך חוברים לשיחה הבן נמרוד, איש הייטק והכלה סימונה, עיתונאית בעברה, לגלישה על ענייני היום והארץ.
שלמה נולד בהונגריה, בן יחיד להוריו, ב 1939 בגיל 19 החליט לעלות לישראל באוניית המעפילים “הילדה”, עם עוד 700 עולים. בתנאים קשים, הגיע לארץ למחנה עתלית, מחנה מעצר בריטי. משם הגיע ל”משמר הכפר” בכפר סבא לעבודה בפרדסים. עם קבוצה של הנוער הציוני עבר לקיבוץ אוּשָׁה. משם נדד לקבוצת השרון קיבוץ גבע לעבודה בסנדלריה ותחנת הדלק. שם גם נישא לרעייתו יהודית ז”ל. המשיך לקריית עמל לעבודה במחסני הצי הבריטי ואח”כ עבודה במפעלי “נור” בחיפה.
היה זה ב-1946 שהתקבל לעבודה כפקיד בבנק אנגלו פלסטינה בחיפה. הוא התקדם לתפקיד סגן מנהל סניף בבנק לאומי נהריה, ועם הולדת הבן נמרוד עבר לר”ג. אחרי תפקיד סגן מנהל סניף ר”ג התקדם להנהלת הבנק שם מונה למנהל מחלקת אשראים. ב 1954 מונה לסגן מנכ”ל בנק לאומי. כמו כן כיהן כמשנה המבקר הראשי של הבנק, תפקיד שחייב ייצוג הבנק במדינות רבות. “תפקיד מבקר ומבקר פנים לא פשוט כלל, עליך להיות ביקורתי וקשוח ויחד עם זאת אנושי ומתחשב, אני חושב שהצלחתי במשמה זו” מעיד שלמה על תפקודו כמבקר. שלמה היה מבקר גם בהמשך בבנק איגוד, ואפילו כמבקר באגודה למלחמה בסרטן, בהתנדבות.
39 שנים בבנק לאומי כבכיר מאד, טרם 38 שנות פנסיה, ועוד היד נטויה. 12 שנים התגורר שלמה ב”משען” גבעתיים עד שהחליט לעבור סופית לביתו בהוד השרון, “כאן אני מרגיש בבית” הוא מסביר את המהפך הזה.
יאיר לפיד מברך בקולו.
באמצע הריאיון, טלפון. על הקו יאיר לפיד: “שלום שלמה, ברכות ליומולדתך ה 103. איך אתה בפרספקטיבה על החיים ממרום גילך? מתעניין בבריאותו ועל טיוליו היומיים. אח”כ שואל לדעתו של שלמה על המצב כיום במדינה? “אני לא מרוצה בכלל” עונה שלמה. “יש אי הבנה בחלק מהעם, זה קורע אותנו כואב לנו, זה מפרק, מה עושים?” עונה לפיד לשלמה: “אני בתוך המערכת וגם אני לא מבין מה קורה פה”.
לפיד מספר לשלמה על סבא שלו שהיה בן 101 שאמר לו מתוך החלון באוטו, שפעם היה כאן יותר קשה ובנינו כאן מדינה נהדרת, אז יש תקווה.


צילום: דוד בן אשר
עוד זמן רב ישבנו יחד בפגישה המרגשת, בה סיפר שלמה שעד לפני כ 3 שנים למד בבר אילן בקורסים ללטינית על הסופר ורגיליוס. איך עזר לאנשים מוגבלים לארגן חשבונות בדיור המוגן, איך הוא עוזר בעצות טובות עוד היום לנכד שלו בלימודיו לתואר שני, מספר שלמד גם במכללת הגמלאים של גבעתיים, על נסיעותיו ברחבי העולם כטייל עולמי, ובכלל שהוא מרוצה מהחיים.
סיכמנו – ריאיון ל”ירוק” גם בשנה הבאה וכך כל שנה ביום הולדתו של שלמה.