“לא לכולם יש את הסבלנות לדבר ברור ולא כל מקום שהגעתי אליו היה נגיש עבורי" // אירית מרק

סיפורה של שולה בן טובים (54) מכפר סבא הוא סיפור על התמודדות מינקות, מתוך הבחירה לקום כל יום ולמצוא את הדרך ולבחור נכון למען האושר שלה ושל בני משפחתה.
שולה נשואה למוטי ואמא לשלושה, לירן (32), לינוי (29), לידור (24) וסבתא לשבעה נכדים, עובדת ארבע שנים בבנק פועלים, במרכז עסקים מרכז, את העבודה השיגה באמצעות עמותת השמה “רעות” שסייעה לה.
במסגרת תפקידה במרכז העסקים מתעסקת בפעילות שוטפת מול חברות גדולות (פתיחות חשבון, אשראים וכדומה), מתנהלת כרגיל כמו עמיתיה לעבודה, מלבד מענה לטלפונים. כאשר יש ישיבות או כנסים, נעזרת במתורגמנים לשפת הסימנים. התקשורת מול העמיתים לעבודה מתנהלת באמצעות קריאת שפתיים.
“אני חירשת מלידה, חירשות גנטית קיימת אצלנו במשפחה, הדוד שלי חירש”, מספרת שולה “כשהייתי בת חודשיים הגיעה דודה לעזור לאימי, שעון שהיה קרוב אלי צלצל ואני לא נבהלתי מכך. אימי ניגשה לטיפת חלב לבדיקת שמיעה ומשם הכל היסטוריה”. כבר בגיל הגן היה חשוב להוריי שאתחנך בגנים ובתי ספר רגילים שאשתלב בעולם השומעים, אחותי הקטנה הייתה איתי בגן טרום חובה, הייתי בודדה והגננת לא הסכימה שאחותי תהיה צמודה אליי. לא השמעתי קול לכן אימי מדי בוקר מזגה לי כוס מים שאגרגר שאולי ייצא לי קול, אך לשווא”, מספרת שולה.
החיים בחברה שומעת לא היו פשוטים עבורי, לא לכולם יש את הסבלנות לדבר ברור ולא כל מקום שהגעתי אליו היה נגיש עבורי. למרות כל הקשיים סיימתי את לימודי התיכון בגאווה גדולה.
מוטי בעלי חירש, הוריו לא ידעו איך לגדל אותו, מגיל 5 התחנך בפנימיות בירושלים ובתיכון בתל-אביב והיה לו טוב. תקופת הקורונה הייתה מאתגרת מאד עבורנו, כולם הסתובבו עם מסיכות על הפה. גם בשעות חרום ומלחמה אנו בבעיה כי אנו לא שומעים את האזעקות.
עם הילדים אנחנו מתקשרים בשפת הסימנים והם מנצלים את היותנו חירשים ונהנו לארח אצלנו חברים להרעיש ולשמוח ללא הפרעות מבחינתנו. כשהנכדים מגיעים, אני מתקשרת איתם בשפת סימנים ובדיבור ברור.
קושי נוסף שחוויתי במהלך חיי היה כשחיפשתי מקום עבודה, בראיונות קיבלתי תשובות שליליות כי לא יכולתי לקיים ראיון טלפוני יחד עם זאת, תמיד שמרתי על אופטימיות.
“צוות לעניין”, כך אנו קוראות לקבוצת החברות שיזמנו, אנחנו מתנדבות באוכלוסיית חירשים 23 שנה יוזמות טיולים, ימי כיף וסדנאות. בעבר, שיחקתי כדור רשת בקבוצת בנות חירשות בשם “לביאות השרון” בפתח תקוה.
לאחרונה סיימתי קורסים ברמה א’ של NLP ובלשנות (חקר לשפת סימנים) ומתעדת ללמוד לרמה ב’ המוטו שמלווה אותי בחיים “מוגבלות לא מגבילה, השמיים הם הגבול”!