ורק אתה יכול להפוך מספדי למחול, לזכך את החול, לרכך בי הכל ורק אתה מבין איך לגשת ללב שלי, משכך כל כאב שבי, מרפא את הלב… “
(“הלב שלי”, ישי ריבו)
אנו, שני סמרל וירדן בר, תושבות העיר ואמהות, החלטנו ליצור את מיצג “ממספדי למחול”, מתוך רצון לעזור במאבק לשחרור החטופים בדרכנו וגם כדי להמחיש לעצמנו ולכל צופה, את גודל הטרגדיה. “איך נראים 239 חטופים במקום אחד”;
239 כיסאות שממחישים את גודל האסון, כשתמונות החטופים נחות עליהם. אולם עצוב וריק, ללא מוזיקה, יתמלא ויהפוך לשמחה וצהלה גדולים. הקונוטציה של אולם אירועים, שמסמל שמחות, מפגשים משפחתיים, צהלולים וריקודים, בשילוב תמונות החטופים שלנו, מצייר תמונה נאמנה למציאות, בה כולנו משפחה אחת גדולה ואיך ברגע אחד, השמחה של כולנו נחטפה לעזה.
משפחות החטופים, כולנו תקווה, שעד פרסום הטקסט הזה, כל החטופים – סבים וסבתות, אבות, אמהות וילדים, גברים ונשים ישובו לביתם בריאים ושלמים, בגוף ובנפש ובעזרת השם, יהפכו מספדנו למחול. אמן.
תודה לאולמי אחוזת השרון, לבעלים יהודה ולחן שהושיטו יד בלי היסוס והציעו את אולם האירועים לרשותנו בהתנדבות מלאה.
תודה לצלמת המקסימה איה הקטין, מ”רגעים לתמיד”, שתרמה מזמנה והתנדבה לתעד את המייצג.
תודה להפקות דפוס – אבי מאור, על הדפסת התמונות.
תודה לסתיו עטיה על עריכה עוצמתית של סרטון המיצג בהתנדבות.
תודה לעיתון ירוק שנותן במה למיצג שלנו.
“ושבו בנים לגבולם”.