אוהד מונדר ואמו קרן חזרו מהשבי לכפר סבא

הם היו במנהרות, בדירות מסתור והם תמיד נשארו ביחד. הסבתא רותי, האמא קרן והבן אוהד

העיר כפר סבא עצרה את נשימתה ביום שישי האחרון בפעימה הראשונה של החוזרים בשבי. הילד הראשון שנראה על המסך היה אוהד מונדר, הילד בן ה-9 שכול כפר סבא אימצה. אוהד עלה למסוק בדרכו לבית החולים בלינסון והתכבד לשבת בקוקפיט של המסוק ונשמע בקשר נרגש מאוד. מאז הוא נפגש עם חבריו ומשפחתו וכעת קרוביו התפנו לדבר עד מה שעבר שם.
קרובת משפחתו, מרב מור רביב, שפגשה את השלושה, סיפרה: ”זה מרגש, בכי. אלה רגעים שקשה להסביר אותם אחרי 50 יום. אוהד ילד מאוד מוכשר, אבל יחד עם זאת מאוד רגיש, את סיפור החטיפה שמעתי אתמול בפעם הראשונה. הסיפור מאוד טראומטי, זה היה מאוד מפחיד. קרן ואוהד שלא גרים בעוטף הגיעו מכפר סבא לבקר וישנו בממ”ד. כשהתחילה האזעקות הדודים שלי, הסבא והסבתא, עברו לחדר שלהם. כשהתחילו הדיווחים בוואטסאפים של הקיבוץ שיש מחבלים ושצריך לסגור את הממ”ד, דוד שלי בן ה-78, שלא במצב בריאותי טוב, לא הצליח לסגור את דלת הממ”ד. הם שמעו את המחבלים וקרן החביאה את אוהד מתחת למיטה.

אוהד כל הזמן אמר: ‘תעזרו לסבא, תעזרו לסבא לסגור את הדלת’. הם לא הצליחו. קרן אומרת שאלה היו רגעים מאוד מפחידים. היא פחדה על החיים שלה, של אוהד ושל ההורים שלה. כשהם שמעו שהמחבלים נמצאים בתוך הבית, הם יצאו מהממ”ד. דוד שלי נפל על הרצפה, הוא מתקשה מאוד בהליכה. באו ולקחו את שלושתם במין קלאב קאר כזה. קרן סיפרה שהיה אז כאוס אחד גדול, הגדר הייתה פרוצה לגמרי. הייתה תנועה הלוך ושוב. המחבלים רצו להצית את הבית. קרן סיפרה שהיא התחננה, היא אמרה: ‘בבקשה, לא’. הבית שלהם לא הוצת. היא לא ידעה שהוא לא הוצת, רק שחזרה ארצה נודע לה שהבית לא הוצת”
מרב מור רביב ממשיכה לשתף: “רותי, קרן ואוהד היו לאורך 50 הימים ביחד.

קרן כל הזמן אמרה לי: ‘ממתי אתם יודעים שאנחנו חטופים? איך ידעתם שאנחנו חטופים ולא הרוגים?’. לא היה לה מושג. כשדיברתי איתה בטלפון ביום שישי בלילה, בפעם הראשונה, שאלתי אותה: תגידי, אכלתם? אתם נראים מאוד רזים. נראה שרזיתם. היא שאלה: ‘איך את יודעת? היא אמרה שהאוכל היה תלוי אספקה. היו ימים שלא הייתה אספקת אוכל והם אכלו רק פיתות ואורז. אתמול הייתה ארוחת צהריים, הייתי איתה שם. שאלתי אותה: את לא לוקחת אורז או תפוחי אדמה? היא אמרה לי: ‘השתגעת, אורז? אכלנו כל הזמן אורז”. שאלתי אותם: איך דיברתם באנגלית? הם סיפרו שהיו שם גם הרבה דוברי עברית, שדיברו איתם. הם ראו גם עוד אנשים, הזיזו אותם. הם היו מתחת לאדמה וגם לא מתחת לאדמה. הם לא יודעים בדיוק איפה היו, היו אנשים ששמרו עליהם. אוהד כל הזמן היה עם המשקפיים. זה הדבר הראשון שהסתכלנו עליו באמבולנס, האם יש לו משקפיים. כשראינו שהוא עם המשקפיים, נשמנו לרווחה. לאחר הבדיקות הרפואית שלהם הרשו לאוהד להזמין שני חברים לבית החולים, אוהד ענה שהוא לא יכול לבחור רק שנים כי יש לו הרבה, אז הרשו לו להזמין את כולם."
את יום הולדתו התשיעי חגג בעזה אבל אין ספק שבעיר כפר סבא עוד יעשו לו חגיגה גדולה ברגע שיחזרו לביתם ויהיו מוכנים לכך.