מערכת ירוק
יש רגעים בחיים שזכורים לנצח. היכן היינו ביום הכרזת המדינה או איפה שמענו על רצח ראש הממשלה – יצחק רבין, איך נודע לנו שפרצה מלחמת יום כיפור? והיכן היינו כשחזרו החטופות מהשבי, שרון ונעם אביגדורי, לביתם בהוד השרון.
יחד עם עוד אלפי תושבים עמדתי אתמול בערב מול ביתם של משפחת אביגדורי. כולם מנופפים בדגלי הלאום החל מהכניסה להוד השרון, לאורך רחוב סוקולוב ועד לביתם ברחוב אביב. הסבתא ניצה הגיעה לביתם עם עוגה שהכינה שאותרה בכתב “השבות השוות”. הבניין קושט על ידי הדיירים. תחושה של משהו שגדול ממך עומד להתרחש.
החל מהשעה חמש בערב החלו התושבים לעמוד בצידי הרחובות. רוח קרה נשבה אבל החום בלב היה פיצוי על הקור וכולם חיכו לרגע ששיירת הרכבים תעבור.
בשעה שש וחצי נשמעו הצופרים של רכבי המשטרה שהובילו את השיירה והחלה שירה “עם ישראל חי”. ברכב לבן עם חלונות כהים ישבו בנות משפחת אביגדורי. חן אביגדורי, האבא – בעל ניראה מאושר, הוציא את גופו מהרכב ולא הפסיק לצלם את האירוע שאני מקווה שהוא היה פעם אחת בחיים.
רכב המשפחה ניכנס לחניון התת קרקעי של הבניין ומאות תושבים עמדו בפתחו וניראה שציפו לראותן, כולל חברותיה של נעם שלא הפסיקו להוזיל דמעות של שמחה. לבסוף הן נכנסו הישר למעלית וכולם כיבדו את רצונם לשמור על פרטיותם. שרון נעם וחן עלו לביתם להיות עם המשפחה.
“ושבו בנות לגבולם“.
