רס"ן (במיל') אייל אבניאון ז"ל, מהוד השרון נפל בקרב במחנה הפליטים נוסיראת שבמרכז רצועת עזה

מאות מתושבי העיר, חברים לדרך בצבא ובאזרחות, חברים לספסל הלימודים, האם שרון, האב אבי, האח אופיר והאחות נטע וכל המשפחה. ליוו את רס"ן (במיל') אייל אבניאון, מהוד השרון בדרכו האחרונה. אייל נפל ביום שלישי בקרב במחנה הפליטים נוסיראת שבמרכז רצועת עזה. סגן מפקד פלוגה בגדוד 121, חטיבה 8. אייל חגג לפני שבועיים יום הולדת 25.
רס”ן (במיל’) אייל אבניאון, עשה מסלול צבאי מרשים החל משייטת שם נפצע ונלחם מול המערכת לחזור לשירות קרבי. שירת ביחידה מובחרת, יצא לקצונה ונלחם ברצועת עזה כבר חודשים ארוכים. אריק אדיב הבעלים של “יחדיו” הכנה ליחידות המובחרות ליווה את אייל החל מהכנה לצה”ל ועד היום. היה המנטור שלו לחיים.
אריק ספד לחניכו: “צניעותך הייתה גדולה, תמיד אמרתי שלעולם לא פגשתי אדם שיש לו כל כך הרבה תכונות אופי ברמה כזאת גבוהה- חכם, רגיש, בן משפחה למופת, מנהיג בכל מקום, אחראי, חרוץ, יפה, צנוע ומה לא.חשוב לי לספר לכולם מה איבדנו הלילה. בגיל 16.5 הגעת ל”יחדיו” ואמרת לי אני אהיה בשייטת, לא אולי, לא אנסה, ככה, בשיא הביטחון. שלחתי לי תמונות ב3:00 לפנות בוקר בחודש ינואר אחרי שיצאת לשחות בים כדי להתכונן.
כמובן שהתגייסת לשייטת, במכין נפצעת ואיבדת את השמיעה באוזן, טיפול בתא לחץ, סטרואידים, אף אחד לא האמין שתוכל לסיים את המכין, לא ממש הכירו אותך, סיימת כמו גדול, ואז הצבא אמר שאתה לא יכול להמשיך בצבא בלי שמיעה באוזן אחת, לא ממש הכירו אותך, רק אלוהים יודע מה סיפרת לרופא ולקצין מיון כדי שיגייסו אותך שוב, פרופיל 97 ל 504, אחר כך ביקשת לעשות את מה שאתה הכי טוב, להיות מפקד של אנשים, ניסו להלחיץ אותך ואמרו, רוצה חיילים, לא אצלנו, לא ממש הכירו אותך, משם לנח”ל, מפקצ לוחמים, סמ”פ, שחרור.
כשאבא חלה החלטת שאתה מוציא רישיון על משאית כדי לאפשר לאבא להתאושש, מה לך ולמשאית שאלתי, אל תדאג אמרת, גייסתי גם כמה חברים שיעזרו לי.
כשהמגד אמר לך שחסר לו מ”פ ושהוא רוצה שתחזור לקבע אמרת לו בסדר למרות שלא באמת רצית, ששאלתי אותך למה אמרת לו כן, אמרת – מלחמה, צריכים אותי, ככה תמיד היית, בכל מקום שצריך, אתה הראשון, מנהיג מלידה, באימון של “יחדיו” לקחת על הגב שלך קבוצה שלמה, עזרת לכולם והיית מנהיג בלתי מעורער והייתי כל כך גאה, גם תוך כדי המלחמה היה חשוב לך לבוא לבקר, בגיבושון האחרון הגעת ב 5:00 בבוקר, לקחת את החניכים לריצה לבית העלמין, העמדת אותם מול הקבר של ליאור וסיפרת להם עליו ועל משמעות המחיר.
עכשיו אנחנו פה נפרדים ממך, עכשיו אני אצטרך לקחת אותם ולספר להם עליך, על המחיר ועל כמה שאהבתי אותך.
פעם אמרתי לאמא שאני רוצה לאמץ אותך, אהבתי אותך כאילו היית בני, אמרנו שאחרי המלחמה תכנס איתי ביחד ותעזור לי להכשיר את הדורות הבאים של בני הנוער, אמרת לי בשמחה, קבענו לאחרי המלחמה.
אחכה לך לנצח
אוהב -אריק אדיב“.