ערב הוקרה למלכת ההתנדבות של הוד השרון אסנת סטוצינר

שנים רבות אסנת עבדה בעירייה.אסנת ניהלה את לשכת מנהל אגף החינוך בתקופתם של יוסי באייר וחנה ששון עד שהתפקיד כבר היה קטן עליה אז עברה לאגף הרווחה שם פרחה והקימה את בית המתנדב והכניסה תחת קורת גג אחת את כול גופי המתנדבים בעיר.
כשכולנו הסתגרנו בבית בסגרים של הקורונה אסנת שהגדירה את עצמה בערב ההוקרה כ"ילדת רחוב" יצאה לעמוד בחזית מול המגפה. פתחה חמ"ל תרופות לכל מי שהיה זקוק בעיר לתרופה, לדאגה, או רק למילה טובה ולא יכול היה לצאת מהבית.
ואם משנעים תרופות אז אפשר בדרך גם לחלק מזון לנזקקים, לדאוג לטיפולים רפואיים וזה נמשך חודשים רבים כשהיא חולקת את החמ"ל יחד עם אורי מימון. הם עבדו סביב השעון יחד עם מתנדבים רבים שלא יכלו לומר לאסנת לא.
אחרי הקורונה החלה החזרה לשגרה, אסנת דאגה לארגוני המתנדבים ולקבוצת "תנופה" – אנשים בוגרים עם צרכים מיוחדים שאסנת הקימה ומטפחת במשך שנים.
לפני כשנה פרצה המלחמה ושוב אסנת פותחת חמ"ל. מגייסת מתנדבים ותרומות. מגייסת צי של נהגים לשנע את התרומות והפעם לכל חלקי הארץ. במקביל ממשיכה את התמיכה והעזרה לנזקקי העיר ושוב היא רותמת אנשים נפלאים בחיידק ההתנדבות לתפעול המרלוג העצום שפעל במשך חודשים סביב השעון.
אסנת לעולם לא תגיד "אני עשיתי" תמיד היא אומרת "אנחנו עשינו" זאת גדולתה של מלכת ההתנדבות של העיר שהצליחה לגעת בכל קבוצות האוכלוסייה בהוד השרון.
האנשים עם מוגבלויות מעריצים אותה, היא האמא שלהם. הקשישים בעלי הצרכים עבורם אסנת היא מלאך מהלך. עבור כול המתנדבים אסנת היא המודל לחיקוי.

בכול עיר יש רק אישה אחת כזו, בהוד השרון אסנת מצליחה לגעת בכולם וכולם אוהבים אותה. אחרי עשרות שנים של נתינה (שעדין לא הסתימה) החליטה אסנת לפרוש מהעיריה מהסיבות השמורות עמה ולפרוש כנפים לתפקיד ברמה הארצית.
לאחר כול כך הרבה שנים של עשיה למען הקהילה אף אחד מצמרת העירייה: לא ראש העיר, לא מנכ"ל העירייה, לא סגניות ראש העיר לשעבר שהחזיקו בתיק מעמד האישה, לא חברי המועצה, לא מנהלת אגף לשירותי רווחה, לא מנהלת אגף החינוך, אף אחד לא טרח להיפרד מעובדת הארגון שלהם שמנהלת את בית המתנדב – המתנדבת מספר אחת בעיר.
בסיסמאות הם חזקים. הוד השרון עיר קהילה, זה הסלוגן שבחר ראש העיר אבל הוא ריק מתוכן.
מאות המתנדבים שחלקו עם אסנת ימים ולילות באלפי התנדבויות שונות ומשונות לא נתנו לרגע הפרישה לחלוף סתם כך. נילי בן ארי מ"תנופה" הדביקה בחיידק את יהודית קדרון וביחד עם עוד חברים רבים וטובים ביניהם: אורי מימון שפתח את חצר ביתו מתוך הכרה הטוב לאסנת שהייתה שותפה פעילה שלו בחמ"ל הקורונה כששניהם הפעילו את כול המתנדבים במשך חודשים, ציפי ימיני, שרה כהן, אורית רענן ועפר סולומון הצטרפו להפקת הערב.
כול ארגוני המתנדבים תרמו עוגות, אבטיחים ויין. כול הכיבוד הנוסף נתרם ע״י אורי מימון ואנשים טובים.
על התוכנית האומנותית ,ההגברה והנגינה היה אחראי שאולי אגמי, נווה גור על השירה, נועם פעמים נגינה, שגיב מתנופה על השירה יחד עם החבר׳ה של תנופה. צילום ועריכת סרט התודות – איקי מימון. הצילומים בשטח אבנר אופיר.
כל הערב היה בהתנדבות מלאה. מעל ל-150 חברים הכי קרובים של אסנת שחלקו איתה רגעים בחיי ההתנדבות הוזמנו ובאו לכבד את המעמד המרגש שרק בודדים זוכים לו.
ערב הוקרה ואמירת תודה באמצע החיים על פועלך למען האחרים.
צרם מאוד למתנדבי העיר שאף חבר מועצה והנהלת העיריה לא טרחו להגיע למעט שני חברי מועצת העיר: ערן פרלמן ואלון גלבוע.