מערכת ירוק
חוצה ישראל כבר מזמן הפך לטריינד של המדינה. יש הצועדים אותו במקטעים במשך מספר שנים, יש הצועדים ברציפות וזה לוקח להם כחודשים ויש כפר סבאי אחד בשם ניצן פרידמן שהחליט לרוץ את שביל ישראל ללא הפסקה במשך 17 יום. ניצן רץ כ 60 ק"מ ביום וחצה 1,120 ק"מ.
השבוע נפגשנו עם ניצן שסיפר לנו כיצד התחיל המרוץ, מה עבר בדרך ועד כמה זה באמת קשה.
"טסתי לאילת בטיסה ורק בטיסה זה התחיל לחלחל שמחר זה קורה. חלום של שנה וחצי והרבה מאוד אימונים והכנות יוצא לדרך. הייתי מאוד רגוע. התכוננתי לזה תקופה ארוכה עכשיו נשאר לי רק לרוץ".
לשאלתנו איך מתארגנים למרוץ כזה?
ענה ניצן "היה לי מלווה וכל הציוד האישי שלנו והלוגיסטי למרבית המסע ירד עם חבר שליווה אותנו לאילת יום קודם. בערב עברנו על כל הציוד, עשינו השלמות של אוכל טרי ולמחרת בבוקר בשעה ב-5:50 עמדתי ליד השלט של התחלת שביל ישראל. פה החלה ההתרגשות האמיתית. מתגשם החלום".
לפני המסע פתח ניצן קבוצת ווצאפ ייעודית למסע ושם כתב: "יש לי חלום לרוץ את שביל ישראל ואני זקוק לקהילה תומכת" ניצן אומר: "הצהרתי שיש לי חלום, וביקשתי עזרה. אני חושב שזה נגע בלא מעט אנשים שהתחברו לצורך לחלום ולרצון להגשים, לחזק את האמונה הבסיסית, שאפשר אם רוצים. אנשים התחברו לחלום שלי ורצו בשבילי שאצליח, חלק החליטו שהם חייבים להיות חלק מהמסע שלי ולעזור לזה לקרות. רצים שאת חלקם אני לא מכיר באו ללוות אותי במקטעים שונים, מלווים ברכב פינו יום שלם כדי להסיע רצים, לארגן אוכל ולנווט מנקודה לנקודה כדי להעמיד עמדות התרעננות חשובות, והיו גם אנשים טובים שפתחו את ביתם לארח אותי לארוחה ולינה. כל ההתארגנות הזאת היא בכלל לא טריוויאלית ומדהימה. מודה שלא ציפיתי שתהיה כזאת היענות וזה ריגש אותי מאוד".
באיזה מקטע של השביל הצטרפו אליך הכי הרבה רצים?
"כשרצתי מתל אביב ליקום דרך "מנהרות הירקון", הצטרפו המון אנשים בדרך. את חלקם לא הכרתי וחלקם הגיעו מתקופות חיים שונות שלי. הרגשתי עטוף בעיניים טובות. נקודה שנייה שזכורה לי מאוד הייתה יום קודם כשהגעתי לאנדרטת מח"ל ויוסי יהלום שהוביל לוגיסטית את הפרויקט חיכה לי שם לבוש כמלצר בבית קפה מאולתר ומושקע שהקים שם כדי לעשות איתי ישיבה קצרה. אחרי 11 יום שאנחנו מתכתבים או מדברים בטלפון, פתאום לראות את החיוך שלו ריגש אותי מאוד. וכמובן… הסיום בחרמון. הרגע הראשון שיכולתי לחבק את בת הזוג שלי ולשחרר הכל בהבנה שסיימתי".
לרוץ את שביל ישראל זה לא דבר קל, איפה היו לך נקודות הקושי שאתה זוכר?
"היו ימים שהיה עומס פיזי נקודתי שהקשה. כאבים באכילס שהיה עמוס, שלפוחיות שנוצרו, שריר שנתפס חזק. בכל אחד כזה טיפלתי בהתאם כשהגיע. עם הזמן למדתי לתת תשומת לב לכל סימן הכי קטן שהגיע מהגוף ולהימנע מפציעה נוספת בהמשך. הקושי השני שהגיע היו הגעגועים. לבת הזוג שלי, לילדים, לחיים שלי.
איזה מקטע הכי הרשים אותך?
"במקטע המדברי הכי נהניתי מיום הריצה במכתש הקטן, נחל תמר, נחל פרצים ונחל רום. כל מקטע שם היה עם יופי ייחודי משלו. יער יתיר והפריחה בו היה יום פסטורלי מאוד. יער שווייץ והטיפוס לארבל כשמימין לנו כל הדרך פרושה גלויה ענקית של הכנרת".
איך היה רגע הסיום של המסע ריצה? "השיא היה בחרמון כשחציתי את קו הסיום שסימנתי לעצמי. עד אז שמרתי על מתח מבצעי. הרגע שבו בת זוגתי עמדה שם וחיבקה אותי רק אז שיחררתי ובכיתי והכול השתחרר.
