מערכת ירוקמתנה לעצמי
שר האוצר במלכות ספרד בימי הביניים, היה חכם יהודי חשוב בשם ר’ יצחק אברבנאל. ר’ יצחק היה פיקח ביותר, ישר דרך ונאמן למלכו, שביסס את כלכלת ספרד באותה תקופה, והצליח מאוד בכל מעשיו. אולם, רבים משרי המלוכה עינם הייתה צרה בהצלחתו המרובה של השר היהודי, וחיפשו כל דרך להפילו. פעם אחת הם העלילו לפני המלך כי השר היהודי מועל בכספי המלכות. המלך, שרצה להסיר כל חשד מהשר האהוב, דרש מר’ יצחק שיתן לו רשימה של כל נכסיו – ‘הצהרת הון’. ר’ יצחק עשה כנדרש ממנו, והגיש למלך רשימה של כל נכסיו השייכים לו. כשעבר המלך על הרשימה נדהם מהסכום הנמוך שהיה רשום. אומנם היה רשום סכום מכובד ביותר, אך ללא ספק היה זה חלק קטן מהשווי של כל נכסיו של ר’ יצחק. המלך זעם, ודרש הסבר מניח את הדעת. ר’ יצחק ענה, כי ברשימה עשה כפי שהתבקש ורשם רק את מה ששייך לו, כפי שהתבקש – ולכן רשם רק את מה שנתן לצדקה עד כה, שזה באמת שייך לו, ואי אפשר לקחת ממנו את המצווה שקיים, והיא קיימת לו לעד ולנצח. לעומת זאת, כל הנכסים הקיימים בפועל, הם שלו, אך לא בטוח שלנצח, שכן המלך יכול להלאים ממנו את כל רכושו, וכן הוא יכול להפסיד את רכושו, ולכן לא יכל לרשום אותם ברשימה של הנכסים השייכים לו…
*
בפרשת השבוע אנו קוראים על מצוה מיוחדת – פעם בשנה כל יהודי חייב לתת תרומה של חצי שקל כסף לבית המקדש. מכסף זה היו קונים את הקורבנות ושאר צרכי המקדש. אדם שנדרש לתת משלו עלול להרגיש מנוצל, להרגיש שחסר לו יחסית למה שהיה לו לפני שנתן את תרומתו. אולם האמת היא הפוכה לחלוטין – אדם שנותן צדקה ותורם מממונו לצרכים טובים, לא מפסיד כלום מרכושו. להיפך, הוא מרוויח בכך שרכושו כעת הופך להיות שלו באופן מוחלט. בעוד ממון ברשותו של האדם זה דבר שעלול להיפסד, את המצוה אי אפשר לקחת לו בשום אופן. אדם שיש לו רכוש, הוא קיבל אותו כפיקדון מהבורא לעשות איתו דברים טובים, והרכוש כלל אינו שלו. אולם אם עושה בהם צדקה וחסד, בזה הוא קונה לעצמו את אותו הרכוש.
וכפי שאומר הפתגם היהודי העתיק: ‘שנזכה להיות מהנותנים ולא מהמקבלים’.
שבת שלום
