בחופה שזכיתי לערוך השבוע, רגע לפני סיום החופה, לאחר שכבר ניתנה הטבעת, הכתובה הועברה לידי הכלה ונאמרו כבר ה’שבע ברכות’, ואז לכאורה ניתן כבר היה להתחיל בחגיגות, חיכו כולם לרגע הדרמטי של שבירת הכוס על ידי החתן. רגע לפני כן אמרתי לזוג המקסים, שישנה סיבה מדוע אנו שוברים את הכוס ומזכירים את ירושלים במעמד המיוחד הזה – זוג שבונה את ביתו הרי הוא מקים עולם חדש ושלם, בית חדש נולד בישראל. באותו רגע עלולה להיווצר תחושה אצל הזוג שהכל מושלם בעולם, בזמן שזה לא בדיוק כך. יש הרבה סבל בעולם, ורק השבוע חווינו סבל כואב כל כך במירון, יש לבבות שבורים ועוד דברים רבים שעלינו כפרטים וכחברה לתקן. דבר זה בא לידי ביטוי בחורבנה של ירושלים, שעדיין אינה בבניינה השלם. לכן תיקנו חכמינו ז”ל בסיום החופה להזכיר את ירושלים, כדי שהזוג שכרגע בונה את עולמו השלם, יזכור כי עליו מוטלת החובה להתבונן לכל עבר ולראות איך הוא שותף ביצירת עולם יותר שלם ומרומם. דבר זה בא ליד ביטוי בשבירת הכוס בסיום החופה.
צפיה זו המלווה את עם ישראל אלפי שנים לבניין ירושלים והמקדש, באה לידי ביטוי בשירו המפורסם של יורם טהר-לב:
ברחובנו הצר
גר נגר אחד מוזר
הוא יושב בצריפו
ולא עושה דבר.
איש אינו בא לקנות,
ואין איש מבקר,
ושנתיים שהוא
כבר אינו מנגר.
והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו
לבנות כסא לאליהו שיבוא,
על כפיו אותו יביא,
לאליהו הנביא.
והוא יושב ומחכה לו
כבר שנים חולם הוא שיזכה לו,
על סודו שומר ומחכה לו
מתי כבר יגיע היום.
שירו המפורסם של יורם טהר-לב מבטא באופן מיוחד את הקשר של עם ישראל לירושלים. אלפי שנים עם ישראל כמה לירושלים, מתגעגע אליה ומצפה לבניינה. ירושלים כשמה כן היא – שלמות. ירושלים מבטאת את המציאות השלמה והמתוקנת, בה כל העולם מממש את ייעודו, לכל בריה יש את המקום המתאים לה, והעולם כולו מתנהל מתוך הרמוניה ושלמות מיוחדת. ועם ישראל שואף אלפי שנים להגיע לאותו שלום-שלמות-ירושלים.
“אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי”.
שבת שלום ויום ירושלים שמח