אוהב שלום ורודף שלום
התלמיד שהתנדב להסיע את הרב עמיטל זצ”ל ראש ישיבת הר עציון לחתונה של חבר, הופתע כשבאמצע החתונה הרב ביקש לחזור לביתו. לתמיהת התלמיד, הסביר לו הרב כי הוא ממהר לשמחה משפחתית בביתו. התלמיד הסיע את הרב לביתו, שם ציפה לראות אירוע רב משתתפים, אולם להפתעתו לא היו שם אורחים כלל. הרב חייך, ואמר לו כי אשתו הרבנית ציפתה לארוחת ערב איתו, ומבחינתו לשבת לארוחה זוגית זו שמחה משפחתית.
*
כשאנו קוראים בפרשת השבוע על פטירתו של הכהן הגדול הראשון בתולדות העם – אהרון הכהן, אנו רואים כי בתיאור פטירתו ישנו ביטוי מיוחד: “ויראו כל העדה כי גוע אהרון, ויבכו… כל בית ישראל”. המילה ‘כל’ לכאורה מיותרת. אלא שחכמינו ז”ל לימדו אותנו שהתורה באה להדגיש שכולם ללא יוצא מן הכלל בכו – גברים ונשים. הסיבה לכך הייתה מפני שאהרון תכונתו הייתה אהבת השלום. כפי שהתנא הלל הזקן מלמד אותנו במשנה: “הוי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה”. המדרש מתאר כיצד אהרון הכהן היה עובר בין משפחה למשפחה בעם ישראל, ובכל מקום שהיו בני זוג שהשלום לא שכן ביניהם, היה עמל להחזיר ביניהם את השלום והאהבה. וכן, כשהיה רואה שני חברים רבים ביניהם, היה הולך לכל אחד מן הצדדים, ומספר לו כיצד ידוע לו על כך שהצד השני מתחרט מאוד על המריבה ביניהם, עד שכל אחד מהם התחרט על המריבה, והשלימו ביניהם.
מעניין הדבר כי עם מותו של אהרון החלו המלחמות כנגד עם ישראל. חכמינו ז”ל מסבירים זאת בכך שכל עוד אהרון היה בחיים, בני ישראל היו מוקפים בעננים שהגנו עליהם, אך עם מותו העננים נעלמו והעם היה חשוף – אהרון משכין השלום גרם לעם ישראל להיות יחידה אחת מאוחדת, ולכן היו עננים שהקיפו אותם ויצרו מהעם דבר אחד, אולם עם מותו העם הפך להיות קצת פחות מאוחד, ולכן העננים סרו והעם הפך להיות פגיע יותר.
לנו נותר ללמוד את השיעור הגדול הזה מדברי הלל שהזכרנו לעיל: “הוי מתלמידיו של אהרון”, כולנו יכולים להיות קצת אהרון הכהן, אך לשם כך צריכים להיות: “אוהב שלום ורודף שלום”.
שבת שלום


