מערכת ירוקאחד מחברי, מורה מעולה במקצועו, סיפר לי כי אחד מתלמידיו נהג ללכלך את פיו במילים לא ראויות ונהג להשתמש בשפה גסה ואינה מכובדת. לקראת אסיפת ההורים, החליט המורה לחשוב עם הוריו של הילד כיצד נכון יהיה ללמדו להתבטא בכבוד ובמילים ראויות. כשישב המורה בכיתה וקיבל את ההורים, שמע שבחוץ מתנהל ויכוח מר לגבי סדר הנכנסים, ומריבה הקשורה לתור מתפתחת בחוץ. הוא קם ממקומו על מנת לעזור וליישב את ההדורים, ורגע לפני שפתח את הדלת לצאת החוצה שמע את אחד האמהות צועקת על אם אחרת במילים נוראיות. כשזיהה במי מדובר הבין שאין טעם לדבר על השפה של הילד…
*
פרשת השבוע פותחת בענייני נדרים והתרתם: “וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל… אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר… לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ”. כלומר כשבא משה רבינו ללמד את בני ישראל על כך שעדיף לא לנדור נדרים, ושאם נודרים חייבים לקיים, הוא קודם כל מלמד זאת את ראשי העם, ראשי השבטים. רק לאחר מכן הוא מלמד את העם עצמו. הטעם לכך, הסביר הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ”ל, הוא מפני שעיקר החינוך מתחיל תמיד בגדולים ובמחנכים שהם יתנו דוגמא אישית לציבור כולו. זה נכון בכל אורח החיים של האדם, שמשפיע על תלמידיו וילדיו, אולם זה מעל לכל דבר בא לידי ביטוי בדיבור – המילים, השפה המנגינה והסגנון. צורת הדיבור של המבוגרים, תבוא לידי ביטוי בצעירים, שלומדים מהמבוגרים את הדרך הנכונה מבחינתן להשתמש בפה. לכן על מנת שהילדים ילמדו לדבר באופן נקי, ואחראי לכל מילה שיוציאו מפיהם, המבוגרים צריכים להרגיל את עצמם לכך.
התורה מלמדת אותנו בעניין הנדרים – לקחת אחריות מוחלטת על מילה היוצאת מפינו. דוקא בעידן בו המילה הפכה להיות דבר כל כך זול – אמצעי התקשורת לא חדלים רגע מדיבור, אנו כל הזמן עסוקים בייצור דיבור באמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותינו, חשוב לזכור כי למילה יש ערך נשגב וכח עצום, וממילא יש לכבדה בכל כוחנו.
התלמוד מספר כי בזמן המקדש אחת ממשפחות הכהונה נענשה בסנקציות בשל דיבור מאוד לא ראוי של אחת מבנות המשפחה, וזאת מפני שהילד מדבר את מה שהוא שומע וקולט, הוא לא ממציא מעצמו, וכפי הנראה את מה שאמרה אותה ילדה היא שמעה בבית. זו אחריות גדולה עלינו המבוגרים לדעת שלא רק שחשוב שאנו נשתמש בפינו כראוי, אלא יש לדיבורינו השפעה גם על דור העתיד.
שבת שלום
