הקריאה הנצחית של העם היהודי
לאחר שנות השואה האיומות, הרב הרצוג זצ”ל, הרב הראשי לישראל, עבר ברחבי אירופה וחיפש ילדים שהוטמנו בשנות המלחמה, וחיפש להשיבם אל חיק העם היהודי, ולנסות לאתר את משפחותיהם.
רבים מהילדים הועברו במהלך המלחמה למנזרים, בהם שהו בימי עד תום המלחמה. והנה יום אחד הגיע הרב לאחד המנזרים, שם לא ראו בעין טובה את העובדה שהרב רוצה להחזיר לעם היהודי ילדים אותם הם מנסים לחנך כנוצרים. משום כך טענו כי אינם מחזיקים ברשותם ילדים יהודים וסרבו לאפשר לרב להיכנס לתוככי המנזר. לאחר שכנועים רבים, הצליח הרב לשכנע את הנהלת המקום לאפשר לו להכנס לדקות ספורות, ולהיווכח במו עיניו כי אין ילדים יהודים במקום. הרב, שהבין שלא יוכל בדקות ספורות להיעזר ברשימות שברשותו ולאתר את הילדים היהודים, ששוהים במקום כבר כמה שנים, נעמד באמצע החצר ובקול רם החל לקרוא ‘שמע ישראל’. לפתע מכל רחבי הבניין החלו ילדים יהודים, שכבר מזמן שכחו את דבר היותם יהודים, להתקבץ אל הרב בצעקות וקריאות ‘טאטע טאטע’ (אבא אבא), תוך שהם נזכרים בקריאת שמע שאימותיהם היו קוראות איתם מידי ערב לפני לכתם לישון.
*
בפרשת השבוע מוזכר הפסוק, שאולי הוא המפורסם ביותר: “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”. ישנו צווי על כל יהודי לומר פרשה זו של ‘שמע ישראל’ מידי בוקר וערב, ולפני השינה. קריאת שמע הינה הקריאה המלווה את עם ישראל בכל האירועים והמצבים – מידי יום כאמור, ברית מילה נפתחת בקריאת הפסוק וכך מסתיים גם יום הכיפורים, כשהקהל כולו קורא יחד את הפסוק. בפסוק זה עם ישראל מעיד כי בורא העולם הוא זה שברא את העולם, ושולט בו לבדו ללא שום כוחות אחרים. חז”ל מלמדים אותנו שכנגד כך בורא עולם מצהיר על אהבתו את עם ישראל: “ומי כעמך ישראל גוי (=עם) אחד בארץ”. אחד יחיד ומאוחד.
מידי יום כשאנו מתפללים ומבקשים מהבורא: ‘שים שלום טובה וברכה’, אנו מוסיפים: “ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך” – כח הברכה טמון באחדות, הבנה כי הבורא אחד, אך גם ההבנה כי עם ישראל הוא עם אחד ומאוחד.
שבת שלום