מערכת ירוקלהשלים את החסר
השבוע נסעתי באוטובוס חזרה הביתה. בהתאם למצב כיום, הנהג הקפיד מאוד שכל הנוסעים יעטו מסיכה על פניהם. כל העולים נדרשו על ידו לשים את המסכה, ובתוך האוטובוס הקפיד שאיש לא יוריד את המסכה מפניו. באחת התחנות כשרצה לעלות בחור צעיר ללא מסכה, הנהג הסביר לו באדיבות רבה כי לא יוכל להעלותו ללא מסכה, ובסבר פנים יפות פרט לו על הסכנה שבדבר, שכן האוטובוס הוא מקום סגור שמתקבצים לשם אנשים רבים והוא כנהג חושש מאוד להיחשף, ולכן הוא נאלץ להשאירו בתחנה ולא להעלותו. כשהמשיך בנסיעה הנהג הרגיש לא בנח, והנוסעים שהצטערו בשביל הבחור הבהירו לנהג שהם מבינים אותו ואת הצעד שנקט.
לקראת סוף הנסיעה ניגש בשקט אחד הנוסעים אל הנהג, ואמר לו שהוא מבין היטב את העמדה בה נקט, אך הוציא מכיסו שטר כסף וביקש מהנהג טובה – שיקנה מכסף זה כמה חבילות של מסכות שיהיו מונחות בקדמת האוטובוס, ואם יקרה מצב שמגיע נוסע ללא מסכה, יוכל הנוסע לקחת לעצמו מסכה ולהצטרף לנסיעה. הנהג התרגש והבטיח לנוסע שאכן יקנה מכסף זה מסכות לטובת הנוסעים.
*
העולם שלנו הוא עולם שיש בו חסרונות. באופן מהותי אין בעולם הזה שלמות, ולכל אדם יש חוסר בתחומים מסויימים. לעיתים זה קל לזהות חוסר של אדם כגון חוסר כלכלי, בריאותי וכד’, לעיתים יותר מסובך לזהות כגון חסכים רגשיים, אולם לכל אדם יש חוסר מסויים שאיתו הוא מתמודד. בפרשת השבוע בתיאור של מצוות הצדקה, יש ביטוי הכולל את מהות מצוות הצדקה: “פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו” – כמה צדקה צריך לתת לעני?! – ‘כדי מחסורו אשר יחסר לו’. לכאורה מדובר בחסרון כמותי, אבל בעומק אפשר להבין שמדובר גם בחסרון מהותי. לעיתים לאדם יש כסף בשפע, וכל מה שחסר לו כרגע בכניסה לאוטובוס או לחנות זו מסכה שעולה פרוטות אבל כרגע לא זמינה לו. לעיתים יש לו לכאורה הכל אבל אדם שיאמין בו, או יחייך אליו אין לו. החכמה שהתורה רוצה לחנך אותנו אליו, היא לדעת לזהות את החסרון שיש לזולת ולנסות להשלימו.
כך ניתן להבין גם את ההלכה הקובעת שגם כשנותנים צדקה יש לעשות זאת בחיוך ובאופן המשמח את המקבל. שהרי אם רוצים להשלים את החסרון של הזולת, מה ההגיון ליצור אצלו חיסרון חדש של בושה וכד’. ולעיתים כל מה שחסר לאדם זה חיוך ומילה טובה, וזו יכולה להיות מצוות צדקה מופלאה לא פחות.
שבת שלום
