מערכת ירוקהמאבק תופס תאוצה דורות של ילדים גדלו על הקיוסק של הרשקו בבית היולדות הישן בדרך לחט”ב.
והקיוסק הוא זיכרון מתוק שרוצים לשמר
זה הזמן לשמר אותו לדורות הבאים, דורות של ילדים עברו כול בוקר בקיוסק של הרשקו. מי בחיפזון, מי באיטיות, ומי שנעצר וקנה את ארוחת העשר. שוקו ולחמנייה או את הבגט המיוחד עם החמוצים תוצרת בית ונקניק רומני עם חומוס. גם את הקלפים של העולם המופלא, עולם הכדורגל וכל סידרה שיצאה להרשקו היה.
בשנים האחרונות המבנה עומד שומם וכואב הלב. זה הזמן לדרוש מהעירייה שמבנה הקיוסק יישאר כמבנה לשימור ועל אחד מהקירות לעשות תערוכה קבועה של תמונות מהמקום עם סיפורים וחוויות של עוברי האורח, התלמידים, היולדות וכל מי שעבר והכיר את הרשקו [קיצור של הרשקוביץ].
חיים הרשקוביץ בנם סיפר לירוק" "קיוסק הרשקו היה בבעלות הוריי משנת 1966 ועד 2016.
בראשית דרכם עבודתם התבססה על בית היולדות המיתולוגי וכשהוא עבר לביה"ח מאיר שפר מזלם והוקמו חטיבות הביניים שזר ושרת שהטביעו את חותמם כקונצנזוס בעיר ונוצר מצב שמרבית תושבי כפ"ס דאז או שנולדו בבית היולדות הישן או למדו בחטיבות הביניים.
כשאני מסתובב בעיר אין יום שלא מזכירים את הוריי ומדברים בשבחם. בזיכרונם הלחמנייה עם הסומסום הארוכה עם טעם בסגנון ביגלה ירושלמי מרוחה בחומוס אריסה עם טעם מיוחד מלפפון חמוץ ולאניני הטעם תוספת נקניק כמו כן השלוק המפורסם והמון סיפורים של מתן בסתר לילדים ממשפחות חלשות שידם אינה משגת.
אורי מייזמלן, בן העיר שהקיוסק של הרשקו היה ביתו השני סיפר השבוע לירוק: "בתחילת כיתה א אחי לקח אותי בפעם הראשונה לקיוסק של מילו וטובה והסביר לי שמהיום אני אקח את העיתונים בצהריים, העיתונים של פנימיית שטיינברג אותה הקים וניהל אבי דוד מייזלמן. מאז כמעט בכל יום מכיתה א עד כיתה ט, בכל שנותיי בבית הספר ברנר ובן צבי עברתי שם. הפכתי לבן בית, קניתי שקית שתיה, סוכריה, בגטים ומה לא.
תמיד עם חיוך, תמיד עם אהבה וחום אדירים של הזוג הנפלא והאוהב הזה. לימים שיחקתי בהפועל כפר סבא בילדים ומילו (“הרשקו”) בא לראות אותי משחק ואף לקח אותי למשחקי הקבוצה הבוגרת.
אהדתי להפועל תל אביב הייתה ידועה וגלויה ותמיד בימי ראשון היינו מדברים על תוצאות המשחקים בשבת. זוכר את ההערות שלו, זוכר את שמות כל חבריי, שואל בחיוך אם חבר הביא כסף לסגור את החוב במחברת “הבאת מאני”?
זוכר את החופשות שלהם בקיץ לרומניה והסיפורים על החיים שם. זוכר את ההמולה מחוץ לקיוסק.
הם היו אורחי כבוד בבר המצווה שלי, הגיעו לבושים יפה ונרגשים, כמו משפחה. הייתה בהם רגישות לילד ואהבה אמתית לכל מי שנכנס או עמד על החלון לבקש משהו. אני, הייתי מיוחס והוכנסתי פנימה כמה פעמים בימי גשם. גם אחרי שעזבתי את כפר סבא המון פעמים ביקרתי את מילו וטובה, תמיד שאלו לשלום המשפחה, דיברו בגעגוע על אמי זיכרונה לברכה, מילו שאל איך העבודה ו”מתי תשים שייבה”. המקום שלהם היה עבורי בית שני. אני מתגעגע אליהם מאוד, יהי זכרם ברוך. אין לי ספק שהנצחתם חשובה לעיר ואם הקיוסק ילך לשימור זאת תהיה דרך מצוינת לכך .
