סיירת או ניירת הטובים לאן?

הרמטכ”ל רב אלוף כוכבי זעם לאחרונה על הכיתוב בשלט הענק שהוצב בהרצליה ובו נכתב הטובים לסייבר. הרמטכ”ל תיקן ואמר הטובים לקרבי. בשנים האחרונות קיימת ירידה במוטיבציית הרצון להתגייס לשירות קרבי ועלייה ברצון לשרת ביחידות הטכנולוגיות.
כתבנו פנה לאריק אדיב, מייסד מסגרת “יחדיו” שהוקמה בהוד השרון לפני מעל ל 12 שנים במטרה לעודד ולהכין את בני/ות הנוער בעיר לשירות משמעותי ביחדות המובחרות בצבא לשיחה על השינוי המדאיג במגמה והאם יש לו רעיונות לפתרון הבעיה.
אריק שחינך מאות רבים של חניכים/ות בשנים האחרונות מאשר כי המגמה אכן מורגשת בשטח ואף טוען כי זיהה אותה עוד לפני מספר שנים ואף פנה בנושא לראש אכ”א.
השיח שקיים היום בקרב לא מעט בני נוער שנמצאים בשלבי מיון שונים מול רשויות הצבא מתרכז בשאלה, “מה יצא לי מזה”.
בני נוער רבים שומעים ורואים את הכתבות על יוצאי יחידות טכנולוגיות שמרגע שחרורם נחטפים ע”י חברות הייטק תמורת שכר של עשרות אלפי שקלים לחודש.
תוסיפו לזה את הרשתות החברתיות ששם כולם רוצים להראות שהם מתלבשים יפה, מבלים במקומות הכי שווים, ושיש להם יותר.
בני נוער מבינים שכסף משחק היום משחק משמעותי ברצונות שלהם, תוסיפו לכך את יוקר המחייה ומקבלים מציאות לא פשוטה עבור הדור הצעיר שמנסה לתכנן את חייו הבוגרים בארץ.
בשנים האחרונות נוסף לשיח של השירות הקרבי ממד נוסף ומדאיג בדמות ההורים, הורים רבים מבקשים מילדיהם לא ללכת לשירות קרבי וכן מעודדים לשירות ביחידה טכנולוגית, ההורים משתמשים במילים “אל תהיה פראייר” ואפילו הורים ששרתו כלוחמים אומרים לילדיהם “אל תהיו פראיירים כמוני”.
המוטיבציה ליחידות טכנולוגיות עשה כותרות בחודש האחרון בעקבות התייחסות הרמטכ”ל לעניין.
עצם השאלה שעולה – “מה יצא לי מזה” היא מהות הבעיה.
השירות הצבאי הוא חובה ואף זכות שכל אזרח/ית במדינה אמורים לקחת חלק בו.
בשנים האחרונות יש לצה”ל עודף גדול של חיילים במערך הלא קרבי ולכן גם אם שלטונות הצבא לא יאשרו את זה, הצבא מוותר היום בקלות יתרה על כל מלש”ב “שעושה בעיות”, גם אם הרעיון נכון, עצם שינוי בתפיסה גורם לשחיקה במונח של צבא העם וכיום אחוז בני הנוער שאינם מתגייסים לצבא נמצא בשיא כל הזמנים.
“סיירת או ניירת”
גם פה יש בעיה שעדיין לא נתנו לה מענה, לא מעט מלש”בים מוכנים להתמיין לשירות קרבי רק אם זה משהו שמתאים להם, אחד המסלולים המדוברים הוא קורס הטייס, המשלב”ים מתחילים את המסלול הארוך אך ברגע שמודחים מנסים להגיע ליחידות טכנולוגיות או לתפקיד אחד, לא קרבי.
אי אפשר להתעלם גם פה מהתפיסה של “מה יצא לי מזה”, קורס הטיס השנים האחרונות כולל לימודי תואר ראשון וכמובן מקצוע אקסלוסיבי.
פתרונות
הפתרונות קיימים ברמות שונות:
מדינה – עידוד מלש”בים לשירות קרבי תוך כדי מתן תמריצים ועדיפות ללוחמים/ות , לימודים אקדמאים, שכר תוך כדי שירות, הנחות ברכישת דירה, קבלה לעבודה במשרדים ממשלתיים ועוד.
רשות מקומית – עידוד הגיוס ליחידות קרביות, חשיפה של בני/ות הנוער ליחידות לוחמות, אימוץ יחידות שונות ע”י בתי ספר, ביקור ביחידות שונות.
הוצאת תלמידים לגדנע של מספר ימים.
שיחות אישיות בין תלמידים לבוגרי בתי הספר בו הם לומדים ואשר משרתים כלוחמים, שיח זה יכול להסביר לתלמידים את חשיבות השירות הקרבי , יחד עם זאת להבין הערך המוסף והכלים לחיים אותם מקבלים עקב השירות הקרבי.
מקום לאופטימיות
הדרך לשינוי המגמה ניתן לתיקון, ברגע שהשיח בקרב בני/ות הנוער יהיה על הרצון לשירות משמעותי ולא משנה לאיזו יחידה ובטח לא טובתם האישית מן השירות הצבאי, כל הבעיות שמנעו את השירות המשמעותי/קרבי יעלמו.
הכח של בני /ות הנוער להשפיע אחד על השני/ה גדולים יותר מכל גורם אחר.
ניתן לראות את זה בישובים בהם הרצון לשרות משמעותי/קרבי גבוהים, זה יוצר מעין תרבות בקרב בני/ות הנוער ואפילו מן תחרות של מי מגיע ליחידות יותר מובחרות.
זהו שיח שהיה בארץ לפני שנים רבות וקיים עדיין בעיקר בישובים קטנים שם יותר קל להשפיע אחד על השני/ה .