פתאום יש לו תינוק שלא היה קיים // דוד בן אשר

באמצע הפקק בגשם מקבל מיכאל מסר מאשתו מורן, שעליו לאסוף את נועם מהמשפחתון אחרי הוצאת הבת מיה מהגן. מיכאל, אב לשתי בנות, משועשע – מי זה נועם? מה זה המסרון הזה, בדיחה, מתיחה? הסקרנות גוברת, הוא מגיע לכתובת המסוימת, אישה פותחת לו את הדלת במאור פנים ותינוק בן כמעט שנתיים רץ אליו – אבאאאא! בחיבוק נרגש. מיכאל בהלם. מה זה הדבר הזה, הרי אין לי בן בכלל. בחוסר ברירה לוקח מיכאל את התינוק המוזר לביתו ושם הוא, התינוק, מתקבל בשמחה ע”י מורן והבנות, שמקבלות את הבן והאח כמימים ימימה. התינוק נועם נשאר וגדל בבית המשפחה ומיכאל המום מהסיטואציה ההזויה שנקלע אליה. עם הזמן מתרגל מיכאל ואפילו אוהב את התינוק החמוד הזה, אבל בכל זאת המצב קפקאי ומלווה בבהלה מתמדת. גם טיפול פסיכולוגי לא עוזר לו להשתחרר מהמועקה שנחתה עליו. הרי אין לו בכלל בן, ומה קורה כאן?!
הספר בו מתרחש הסיפור, מתאר בנוסף לעלילה עצמה, את הוויית ארצנו כמשהו בדיוני/מציאותי בהרבה הומור, לעתים דרמות, פקקי התנועה, מזג האוויר המתעתע, הוויית גידול הילדים הרשתות החברתיות, מכבי, הכל. פרספקטיבה של אופטימיות בספר – בניגוד לדיכאון ודכדוך, יש חיוך ואחווה. לא תמיד הסכסוך והמוות, הכבדות והאנטגוניזם, המלווים אותנו תדיר, הם ממאפייני הספר, אלא דווקא האור שבחיינו, ההומור, היפה, הם במוקד, מעיד הסופר סער ורדי בספרו הזה “פתאום נועם”.
אלא שהעלילה מסתבכת כאשר מיכל, נשואה ואם לשני בנים, מאבדת לפתע את בתה והיא בטרוף חיפושים אחריה. רוצה הגורל ומפגיש בין מיכאל למיכל והם משתפים זה את זו באסונם. מעניין שהתינוק נועם והבת האבודה נעמה נולדו ממש באותו יום, האם יד המקרה בדבר? (שימו לב לדמיון שבשמותיהם).
נשמעת ממש בדיונית העלילה הסבוכה, אלא שהמתח גובר מפרק לפרק. עדיין איננו יודעים מאיפה צץ פתאום נועם ולאן אבדה נעמה, ומנקרת השאלה מה עלה בגורלם ובגורל משפחותיהם המוכות/מאושרות. יש פתרון בסוף הספר, לא נעשה ספוילר. רק נגיד שהסוף טוב, מרשה הסופר בקורטוב של רמז.
מספר סער ורדי (41), מחבר הספר:
עד גיל 8 גדלתי בניו יורק. אבא היה כותב מוכשר מאד, עסוק אך מעורב בגידולנו. במלחמת כיפור הוא טס לישראל ליחידתו בסיני. הוא מודל לכישורי הכתיבה שלי. עשרות מכתביו מהווים עבורי השראה. חלומו להוציא ספר הוגשם רק על ידי. מאז אני צמוד בלתי נלאה לעיפרון”.
אחרי מגורים באורנית עברה המשפחה לכפר סבא, שם מכהן כיום סער כיו”ר וועד ההורים בביה”ס אופירה נבון ויו”ר משותף של וועד ההורים העירוני עם אתי בוים. שרת בצה”ל במודיעין שדה. סער הנו עיתונאי ואיש תקשורת רבגוני. סיים קורס עיתונאות של גלובס. בוגר מדעי המדינה באונ’ ת”א. היה כתב במוסף “זמן שרון” של מעריב, ועורך ראשי של רשת “המקומון” של מעריב. עורך אתר מפלגת קדימה בזמנה ובצוות הדוברות שלה. שימש כדובר עיריית רמת גן וכיום דובר מחוז דן של קו”ח כללית.
הספר “פתאום נועם” יצא השנה בהוצאת זמורה ביתן, הוא ספר הביכורים של סער, “החלטתי לחרוג מהעיסוק העיתונאי שלי ולהוסיף לרקורד שלי גם פרוזה אמנותית”. הספר (237 עמ’) הוא עלילתי, מרתק, עם היבטים פסיכולגיים לא מעטים, תיאורי יום-יום בגובה העיניים, מדלג בין מציאות לדמיון עם רעיונות יוצאי דופן.
שאלתי את סער לגבי רמזים אוטוביוגרפיים או תחושות אישיות? הכל דמיון, אמר.
הנה סיפור קטן (מציאותי): לסער בת – הדר (11) ובת – ניצן (7). משאת נפשם של סער ולירון רעייתו, הייתה להביא לעולם בן. חלומו של סער – לחבק בן ולשמוח בגידולו (מזכיר משהו מהספר?). והנה, הריון שלישי, סוף סוף, התקווה הגדולה. ומה נולד? יערה החמודה, בת שנה וחצי כיום.
עכשיו, רוצו אתם, קנו את הספר, תקראו בנשימה עצורה ותחליטו בעצמכם.