מערכת ירוקמפגשים מהסוג המרגש, הנוסטלגי. מפגש כזה התרחש השבוע בבי”ס בר אילן בכפ”ס, בו לא פסקו החיבוקים, החיוכים, לחיצות הידיים, ההתרפקות על זיכרונות מימים רחוקים. היו אלה ילדי מחזור ל’, 2 כיתות שסיימו את כיתה ח’ ב – 1974, ומאז, 48 שנים שלא ראו זה את זה. אוי כמה נעים ומפעים להיפגש שוב בין כותלי ביה”ס בו בילו יחד את שנות ילדותם היפות ביותר.
מספרים היוזמים המארגנים – שרה שליכטר, אבנר מורי, אהובה קרני:
כבר מזמן חשבנו על מפגש כזה ורק עכשיו החלטנו להגשים אותו. זה היה תהליך ארוך וקשה. לאתר את הבוגרים שלנו, ליצור קשר עם כל אחד ולקבל נתונים מאחד לשני, איתורי שרשרת. פתחנו קבוצת ווטסאפ לקשר רציף . לבסוף הגענו לכולם כאשר מתוך 56 ילדי המחזור הצלחנו לרכז 35 למפגש הנוכחי. האחרים בחו”ל או נעדרו מסיבות אחרות, 3 שהלכו לעולמם. זוהי הצלחה גדולה. הזמנו גם את מחנכות הכיתות ציפורה שטקלר וברכה מורי והמורות האחרות. המנהל האגדי ישראל אלכסנדר, הלך לעולמו מזמן אבל הוא היה נוכח בכל עוצמתו בסיפורי הנוסטלגיה. מיותר לציין את ההיענות וההתלהבות בתגובות כל החברים, עם קבלת הטלפונים שלנו.
אומרת אחת הבוגרות עירית רובינשטיין: “זה מאד מרגש לראות איזו כברת דרך עשו הילדים ב 48 שנות חיים. מנסים לזהות את מי שהיו פעם ילדים וכיום כולם בני 62. חוויה מיוחדת לנו”.
חנניה הרוש, אלפי מנשה: זוהי הרגשה של 50 שנה. היינו ילדים ועכשיו בוגרים כולם ואיך שאנו רואים את ההבדלים. כן אני מזהה את כולם, חלקם אולי גם לפי הקול”.
זכריה דיין, ירושלים: אלה חברי הילדות שלי, דור אחר. היינו קבוצה מגובשת עם כדורגל כל יום עד הערב. כן, מזהה לפי הפרצופים, השתנו אבל אפשר לזהות”.
ברכה מורי המחנכת מפרגנת לתלמידיה: זה היה מחזור מדהים. חכמים, נבונים, חרוצים. רק הם מסוגלים לארגן מפגש כזה. שנות ביה”ס נשארות חקוקות בלב ובמוח”.
גם המורה לספורט הדסה מספרת על חבורה של ילדים מקסימים.
בזה אחר זה סיפרו הילדים (של אז) את סיפור חייהם. הנה יעקב אוחיון, עובד עיריית כפ”ס מספר על המנהל שדרש שיער קצר ועל קבוצת הכדורגל בה שיחק. יוחנן (חוני) מספר על ילדיו הגויים שהתגיירו והפכו לחבדניקים. שוקי הלמן שימש כרב 33 שנה בצפון והוא מלא גאווה ושמחה בעברו החינוכי בבר אילן. שלום כלפה מספר איך מורה אחרת דיכאה אותו עד שהגיע לכיתה של ברכה שהרימה אותו אל על כמורה של נשמה. מספרים על המנהל אלכסנדר שניצח על מקהלת הילדים בקפדנות יתרה גם אחרי התפילות בבוקר ועל הביקורים בקולנוע עמל להעשרה והנאה.
ועם הדקות שעוברות והסיפורים האישיים עולות עוד ועוד אנקדוטות והזיכרונות והאווירה מרוממת ומרגשת. בר אילן הוא בי”ס דתי וניכר בבוגריו שהם שומרים עד היום, רובם, על ערכי הדת ומנהגיה. רוב הבוגרים הנם תושבי כפר סבא אולם לא מעטים פרשו כנפיים אל מרחבי ישראל וגם לעולם. הם אוחזים במקצועות מגוונים – מורים/ות, רב, עסקי תיווך, ניהול בנקים, נגרים מסגרים, נהגי מוניות, תפקדי ניהול שונים, הכל. ובהנאה מציגים את יומן הכיתה עם ציורים וברכות בכתב ידם הילדותי ואין סוף לתחושת הביחד של תקופת ביה”ס לפני יותר מ 50 שנה.
עוד שעה ארוכה זרמו הזיכרונות וקלחו הסיפורים, כשציפורה וברכה המחנכות קורנות מנחת לנוכח תוצרי החינוך שלהן, שגדלו והגשימו חלומות ומאוויים, ובכל זאת נשארו הילדים שלהן, עד היום הזה.
