לעולם לא אדע למי נולדתי // דוד בן אשר

1945 עם תום מלה”ע, פליטים יהודים רבים שברחו מפולין לרוסיה, הסתובבו שם במקומות שונים בעבודות שונות, ביניהם במפעל גרפיט בעיירה אחת ליד העיר הגדולה סראטוב בהרי אורל. הם רצו לחזור לפולין וחיפשו דרכים לקבלת אישור מהשלטונות הסובייטיים. הצעירה, ברוניה טנצר, מצאה דרך עדיפה לקבלת האישור אימוץ תינוק שכנראה הוזנח בנסיבות התנאים הקשים שהיו שם. עם התינוק שהוצג כבנה, קיבלה את האישור המיוחל. לשאלת הפקיד ענתה שאבי התינוק הוא אלכסנדר, דמות דמיונית שהומצאה על ידה לשם קבלת האישור. לבנה המאומץ נתנה את השם יורי טנצר וכך הוא נרשם במשרדי מרשם התושבים באותה עיר.

עוד פליט יהודי, אליעזר שמו, כמו רבים אחרים, חזר לפולין מהגלות הרוסית שלו. במחנה עקורים בפולין נפגשו השניים ואף נישאו כשבזרועותיהם התינוק יורי. משם נדדו לאוסטריה למחנה עקורים בלינץ ושם נולד להם בן, בנוסף לבנם המאומץ, ושמו אהרון. אחרי נדודים רבים באיטליה עלו על האוניה קמפדוליה וכך ב 1948 עלו לישראל עם יורי בן ה – 3 ואהרון בן השנה. בישראל התיישבה המשפחה החדשה במושבה מגדיאל מול ביר עדס. אבא רצף ואמא ברוריה (שמה החדש בישראל) עקרת בית ומבשלת לפרנסתה.
קוראים יקרים, התינוק יורי, שאומץ בינקותו בעיירה בהרי אורל, הלא הוא מיודענו יהודה שורצמן (78), פעיל ציבור במקומותינו, נשוי לזהבה, אב ל-3 וסבא ל 11 נכדים, נכה צה”ל, אח שכול, איש כספים בעברו כתב ספורט בעיתון ״מעריב״, וכתב שטח בעיתון ״ירוק״, תושב הוד השרון כיום.

סיפורו המופלא של יהודה:
“לפני 20 שנה שמעתי ברדיו את תוכניתו של ירון אנוש “חיפוש קרובים”. חשתי משהו בתוכי שאולי המוצא שלי עלום ונסתר ממני. זה נבע גם מתחושת העדפה בין אחים שלי בתוך המשפחה שהתבטא באפליה מתמדת מול אחי הצעיר אהרון. נשלחתי לפנימיית הטכני של חיל האוויר, מתנה לחג חולצה אחת לי מול 3 שלו, מחמאות להצטיינות תמיד רק לאחי. המפנה קרה בהיותי בן 57 שהחלטתי לבדוק את עברי בכל דרך. לא הייתה תעודת לידה וכל היסטוריה אישית רשומה. פניתי לארכיונים ברוסיה ונתנו לי טפסים למלא (ברוסית). ידעתי את השם טנצר מאימי שלא נידבה יותר אינפורמציה. ידעתי ששמה היה ברוניה וכך התחלתי בחיפושים. התכתבות עם 15 ארכיונים ברוסיה, נאדה. בסוכנות היהודית אין כל רישום, גם לא במחנה העקורים “וקייט” באוסטריה. אין כלום. לבסוף הגעתי לארכיון בעיר סראטוב ולאחר תשלום ראוי הם חיפשו ומצאו את פרטי התינוק יורי טנצר שהצעירה הציגה כבנה רק על פי הצהרה (ללא שם ביה”ח, ללא תעודת לידה, הצהרה בלבד עם שם אבא שלא קיים). הגעתי למסקנה שמשם יצאתי אל העולם כתינוק מאומץ, כפי שהסביר לי סגן השגריר שמסר לי את תעודת הלידה שזה היה נהוג בזמנו בין הפליטים. תמורת סכום נכבד ובירוקרטיה רוסית ידועה, הוצאה תעודת לידה חתומה בחותמות רוסיות, אשר נשלחה אלי לארץ והיא נמצאת עתה בידי כ”תעודת לידה” מקורית רשמית”.

ואמא, לא סיפרה לך אף פעם את כל הסיפור הזה?
“כפי שסיפרתי תמיד הרגשתי ילד סוג ב’ במשפחתי וגם לא היה כל דמיון ביני לבין אחי אהרון. לא שמעתי מאמי דבר על האימוץ שלי, שהתמידה בשתיקתה. הייתה לנו שכנה, קלרה מרסיק, מאד קרובה לאמי, חברות סוד, שלה סיפרה את האמת על עברה ועברי. קלרה, שאליה הייתי מקורב מאד, סיפרה לי הכל לאחר פטירת הוריי. עלי לציין שחרף היחס המפלה, אני הוא שסעדתי את הוריי בחוליים עד סוף ימיהם. את אחי אהרון אהבתי אהבת נפש כאחי הצעיר, המוכשר, החזק הנאצל”.
אפילוג
יהודה, טכנאי מטוסים ואח”כ חבלן סילוק פצצות בח”א. בסילוק נפל פצצה ענקית במדבר אירעה תקלה והוא נפצע ברגליו, עם אחוזי נכות גבוהים. האח אהרון, כאיש קשר בצבא, נפל במלחמת כיפורים בפעילות בצפון. מאז מקדיש יהודה את זמנו וכישוריו לפעילות בארגון נכי צה”ל והקמת השלוחה בעיר וחבר בועד ארגון המשפחות השכולות.