להגיע מוכנים ליום הדין
פרשת השבוע, פרשת ניצבים-וילך, נקראת בבתי הכנסת תמיד בשבת לפני ראש השנה. ויש בדבר מסר עמוק, מהי הדרך שלנו לזכות שתיגזר עלינו שנה טובה. הפרשה פותחת במעמד מיוחד שעושה משה רבינו ערב כניסתם של עם ישראל לארץ ישראל. הוא אוסף את כל העם אליו, כל העם ללא יוצא מן הכלל, ונותן להם תוכחות מוסר ודרך חיים כיצד להתנהג עם כניסתם לארץ. את המעמד הוא פותח במילים הבאות: “אתם ניצבים היום כולכם, לפני ה’ אלוקיכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל. טפכם, נשיכם, וגריך… מחוטב עציך ועד שואב מימך” – ובקיצור – כולם. בפרשה הקודמת קראנו בכאב על הקללות שיבואו על עם ישראל חלילה, במידה ולא ישמעו בקול התורה, והנה הפרשה פותחת ב’אתם ניצבים’ – אתם עומדים וממשיכים להתקיים בזכות – ‘כולכם’ – כח האחדות. הדרך לעמוד בכל הקשיים והמהמורות זוהי האחדות.
אומנם יש המזהים בטעות ‘אחדות’ עם ‘אחידות’, לשם כך משה רבינו מפורט – ראשיכם… מחוטב עציך – מראשי העם ועד לאנשים הפשוטים ביותר, ללמדך שלכל אחד יש את מעמדו המיוחד והתפקיד אותו עליו למלא. אם כולם ירגישו חלק מהדבר הגדול הזה שנקרא עם ישראל – עם ישראל יוכל לעמוד בבטחה ויציבות.
המדרש מתאר אחדות זו, במעשה באדם שרצה להנחיל למשפחתו דרך חיים לאחר מותו. הוא קבע יום בו כל צאצאיו הרבים יבואו לדברי פרידה ממנו. לקראת המעמד המשפחתי המרגש, הוא ציווה על כל אחד מבניו ובנותיו, חתניו וכלותיו, נכדיו ונכדותיו, להביא לו שני ענפי עצים קטנים. כשבאו, לקח מכל אחד שנכנס ענף אחד ושבר אותו במחי יד. לאחר שכולם נכנסו, לקח מכולם את הענף השני שהביאו, אגדם יחד, והראה להם כי אין ביכולתו לשוברם. בכך העביר להם מסר ברור – אם כל אחד יחיה לבדו, הוא מועד לשבירה ונפילה, אך בכוחה של האחדות לתת עוצמה אחרת לחלוטין.
לקראת ראש השנה, נזכור את המסר הגדול הזה שהתורה מלמדת אותנו, נזכור כי עם אחד ומאוחד אנו, ובעזרת ה’ נזכה כולנו מתוך כך, לכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה.