חצי משפחה נמחקה לנו. הם באו לבלות את החג בשמחה וחזרו בארונות קבורה

משפחת סיטון נסעו לקיבוץ בארי לחגוג את שמחת תורה עם דודה פסיה ונרצחו בקיבוץ. אסון נוראי. 4 בני משפחה מהוד השרון נרצחו בקיבוץ בארי.

משפחת סיטון מוותיקי העיר נרצחו באכזריות בידי החמאס. חנה ואחותה פסיה גדלו בשכונת גיל עמל. פסי בבגרותה עברה להתגורר בקיבוץ בארי וחנה נשארה בהוד השרון והתחתנה עם יצחק. לחנה ויצחק נולדו 4 ילדים והמשפחה גרה במגדיאל. בשנים האחרונות יצחק היה על הקו בין דרום אפריקה לישראל וברוב ימות השנה חיי בדרום אפריקה שם ניהל יצחק עסק בתחום היהלומים. יצחק הגיע לביקור מולדת בחגים לבקר את המשפחה ובשמחת תורה נסעו ביחד עם בנם טל לבקר את דודה פסיה, אחותה של חנה.
ביום שבת בבוקר חדרו המחבלים לקיבוץ ורצחו עשרות מבני הקיבוץ ואורחים. פסי, חנה, יצחק וטל נרצחו. “אי אפשר להתנחם אחרי דבר כזה, חצי משפחה נמחקה לנו. הם באו לבלות את החג בשמחה וחזרו בארונות קבורה”. אמר קרוב משפחה.
הלוויותיהם של בני הזוג סיטון חנה, בת 73 ויצחק, בן 76, בנם טל בן 49 ובת משפחתם כהן פסי בת 68 ז”ל נערכו ביום רביעי בבית העלמין נווה הדר בהוד השרון.
העירייה פרסמה: ”קהילת הוד השרון מרכינה ראש בכאב ומשתתפת בצערם של ליאור, נועה, רן וכל המשפחה. אנו מחבקים את המשפחה ונעמוד לצידה בכל שיידרש. זוהי שעה קשה למדינת ישראל כולה ולהוד השרון בתוכה. יחד נתמודד. יחד ננצח!“.
תושבי העיר עמדו עם דגלי ישראל החל מהשעה שלוש וחצי בציידי רחוב ז’בוטינסקי המוביל לבית העלמין להיפרד בכבוד ממשפחת סיטון היקרה.
יהי זכרם ברוך.
אריה אופיר איש הביטוח המוכר בעיר שיתף את עיתון ירוק “חנה ויצחק (זיזי) סיטון האהובים, היו שכנים שלנו ברחוב אוסישקין 16 – לימים דרך מגדיאל 40 בהוד השרון. הבניין הראשון שהוקם במושבה מגדיאל בתחילת שנות השבעים. בניין 3 קומות עם 12 דירות שכל דיריו הפכו למשפחה אחת גדולה. בניין מיוחד מאין כמותו!!!
כל מה שאנסה לספר על החיים בבניין המיוחד הזה – קצרה היריעה מלהכיל. בניין יחיד ומיוחד שכל דיריו הפכו למשפחה אחת גדולה ומאוחדת. בילינו לילות וימים במקלט המשותף בתקופת מלחמת יום כיפור, דבר שקרב את כל הדיירים לאחדות ומשפחתיות מדהימה.
חנה יפת התואר ויצחק זיזי – עלם יפה תואר, כזוג צעיר התגוררו בדירה מספר 9, קומה שלישית. זוג מהמם – מלח הארץ. בשנת 1973 כשפרצה מלחת יום הכיפורים, זיזי בין יתר השכנים האהובים גויס למלחמה ועבר תקופה מאד קשה כשניצל ממוות בשדה הקרב ושב הביתה כאדם אחר – הלום קרב – עם עצב גדול בעיניו – עקב המראות והחוויות הקשות שעבר.
זיזי וחנה הזוג המהמם – וטובי לב – שאהבתם האחד לשני ניכרה לכל עין, לאט לאט, בתמיכה משותפת של משפחתם וכל דיירי הבניין היקרים, בנו משפחה לתפארת בדירת השיכון הקטנה במגדיאל של אותם ימים. זיזי עבד במפעל טקסטיל כשעוד היו מפעלי טקסטיל במדינת ישראל.
לימים נולד בנם הבכור ליאור ואחריו טל שכינויו בפי כולנו היה טל-טול. אחריהם נולדה נועה הילדה המהממת ואחרון נולד בן הזקונים – רן.
משענף הטקסטיל במדינת ישראל הלך ודעך, זיזי עשה שינוי מקצועי ופנה לענף היהלומים ועשה שם חיל. בשלב מסוים קיבל הצעה לניהול מפעל יהלומים בדרום אפריקה וחי על הקו כשכל בני משפחתו וחנה אשתו המהממת נותרו בישראל בהוד השרון.
פסי אחותה היפה של חנה גם היא ילידת מגדיאל – עברה להתגורר בקיבוץ בארי בשלב מסוים בחייה.
אנשים טובים עם שמחת חיים אדירה שנגעו בכל אחד ואחת בטוב ליבם ושמחת חייהם עם החיוך התמידי שהיה נסוך על שפתיהם תמיד.
משפחת סיטון האהובה הלכה להתארח בחג בבית אחותה של חנה בקיבוץ בארי ושם מצאו את מותם בידי מרצחים שפלים וחסרי לב – פסי, חנה, יצחק (זיזי) והבן טל.

יהי זכרם ברוך.“