מערכת ירוקהסבא הזה, שמוליק בן גור (81), תושב הוד השרון, טיפוס מיוחד. הוא הצטרף לנכדיו לטריאתלון העממי של הוד השרון (ריצה, שחיה, אופניים), סבא יחיד בין מאות ילדים עם נכדו אורי ונכדתו גלי. הוא הבעלים של מפעל לתיקון כלים פנאומטיים (ת.כ.פ.), אשר ביוזמתו פושט על בסיסי חיל האוויר, על הימ”חים השונים, שולף משם כלי עבודה מועדים לפחי האשפה ומשמיש אותם לצרכי הצבא וכך חוסך מיליונים שנועדו לבזבוז במערכת הביטחון.
נתחיל בסיפור הכלים הפנאומטיים, סיפורו של שמוליק:
“כחייל סדיר בשנות ה-60 שרתי בח”א, כאחראי ציוד קרקע ותחזוקה בבסיס תל נוף, על מטוסי הנורד והדקוטה. בלימודי הנדסאות התמחיתי בכלים פנאומטיים המשמשים לטיפול במטוסים וגם טנקים ושאר ציוד צבאי כבד. לימים הקמתי בחולון מפעל גדול לתיקון כלים אלו המשמש חברות רבות בישראל. אני בעל תעודת אומן בתחום. במקרה פגשתי לאחרונה סוחר ברזל וראיתי אצלו כלי פנאומטי ששימש בצה”ל ומיועד לגריסה. קניתי ב 1,000 ₪, שיפצתי, החזרתי לצבא וחסכתי ככה 17,000 דולר. יצאתי ביוזמתי לבסיס ח”א רמת דוד, נכנסתי למחסני החרום, כמובן בתיאום עם המפקדים, וגיליתי תופעה מדאיגה. כלים יקרים מאד, במצב הזנחה של שנים, מיועדים להשלכה לסלוויץ (לזבל). בחנתי וראיתי שהכלים הללו עם תיקונים קלים, או משמעותיים יותר, ראויים לשימוש מלא והרעיון להשמדתם הוא בזבוז עצום לצה”ל ולמדינת ישראל בכלל. גייסתי אנשים והתחלתי לאסוף את הכלים הישנים ולשחזר את שמישותם. ככה למשל סייעתי בהקמת סדנת תיקונים ליח’ מגלן בעזה, שקיבלו ממני כלים בהתנדבות. כל הפעילות הזאת שלי, עם בניי במפעל שלנו ובבסיסי הצבא, התחילה אחרי המלחמה ואנחנו בתנופה לשדרוג מחסני החרום בתחום התמחותי”
שמוליק, ברשותך, משהו אחר לגמרי – טריאתלון עם הנכדים, מה זה?
“כפי שאתה רואה אני אמנם בן 81 אבל מלא מרץ וחדור מוטיבציה. עובד מלא מלא במפעל, רוקד ריקודי עם, רץ במרוץ ל.ש.י.ר. והנה עוד שיגעון קטן. מרוץ הטריאתלון של הוד השרון, סבא יחיד בין מאות ילדי העיר”.
לא מאד קשה, קילומטרים של ריצה ואופניים ועוד שחיה?
“האמת, לא קל, אבל בעידוד נכדיי שרצו צמוד אלי, עמדתי במשימה. כשהנכדים מבקשים, איך אגיד לא? זו לא הייתה תחרות אלא מרוץ עממי וקריאות העידוד מהקהל בדרך נותן אדרנלין להמשיך ולסיים. ואת ההשראה קיבלתי גם מבני חן שמתחרה ב”איש הברזל” – מקום שלישי בישראל. החלק הקשה הוא הריצה אבל גם נותן הרבה סיפוק והתרוממות רוח”.
שיתפנו בשיחה את הנכדים, על סבא שלהם.
גלי (9): “סבא שלי גיבור. רצה לעשות את זה אז עודדנו אותו. לא, לא ריחמתי עליו וגם לא הרגשתי שממש קשה לו, אולי הצליח להסתיר את הקושי. אני ממש גאה בו ושימשיך להצטרף אלינו לטריאתלון הבא”.
עד מתי, גלי?
“עד 120”.
הנכד אורי (13): “נראה היה שקצת קשה לו, ואולי קצת ריחמתי, אבל הוא עמד בזה יפה, ואני מאד גאה בו. כן, הוא יעשה עוד טריאתלון, אני אמשיך אתו ככל שיתחשק לו. אבא שלי איירונמן אז זה נשאר במשפחה”.
שמוליק, התאלמן משולי רעייתו לפני עשור, אב לדרור, חן, גיא ושחר, סבא ל 5, ועוד מסתכל במשקפת מרחיקה על הפנסיה. ובביקור בבלקנים לפני כמה שנים יצא בנס בהתרסקות מטוס קל בו טס עם עוד שאר הניצולים כמוהו.
שיהיו לך, שמוליק, עוד הרבה טריאתלונים. וגם – שצה”ל, וח”א בפרט, יידעו להוקיר את תרומתך לביטחון המדינה ושישכילו להביע הערכה זו בתעודת הוקרה מיוחדת שאתה ממש ראוי לה.
