מצה – לחם הרפואה

"אין אין אין חגיגה, בלי בלי בלי עוגה, אז – איפה איפה איפה העוגה?!"

ליל הסדר זו מסיבת היומולדת החשובה ביותר – יום לידת עם ישראל. ובמרכז המסיבה נמצאת המצה (אגב, עוגה נקראת כך על שם צורתה העגולה). מה כל כך מיוחד במצה? – הזוהר הקדוש קורא למצה 'נהמא דאסוותא' – 'לחם הרפואה', וגם 'נהמא דמהמנותא' – 'לחם האמונה'. שני השמות של המצה קשורים באופן ישיר זה לזה. האמונה מביאה רפואה. במקום שיש אמונה, יש ביטחון שהכל בא ממקור אחד – כל מה שקורה מתנהל על פי רצון הבורא. הידיעה הזאת יש בכוחה לרפא כל כאב, מתוך ביטחון שהכל מושגח ולכל דבר יש תכלית. דוקא בנקודת הזמן בו עם ישראל נעמד על הרגליים, מתחיל להתנהל כעם חופשי משעבוד, זה הזמן לחגוג דוקא עם המצה. המצה מכניסה את המציאות לפרופורציות הנכונות. האדם פועל ועושה, אולם עליו לזכור מה אכן תלוי בו ואילו כמה מההצלחה שלו כפרט, או של האומה בכלל, תלויה בבורא.
ההבדל בין חמץ ומצה הוא לא בהכרח בחמרי הגלם, שניהם עשויים מקמח וממים. כל ההבדל ביניהם הוא בכך שהמצה נעשתה במהירות וללא שום חימום בתהליך הבצק, כך שהיא נשארה בגודל הטבעי שלה לכל אורך הדרך, כולל האפייה עצמה. לעומתה, החמץ שיכול להיות אפוי בדיוק מאותם חומרי הגלם, גדל מעבר לממדיו הטבעיים, הוא התמלא אוויר והתנפח. המצה היא סמל הענווה – היא מופיעה על השולחן בדיוק כפי שהיא. לעומת החמץ, שמסמל את הגאווה – מתמלא אוויר ומתנפח הרבה מעבר לממדיו האמיתיים, אפשר לקחת כיכר לחם ולדחוס אותו לגודל מזערי. הענווה האמתית היא לדעת את המקום שלנו מול הבורא. פועלים ועושים, אך הכל מתוך אמונה שהבורא הוא שנותן את הכח, ומכתיב את ההצלחה. לכן המצה נקראת לחם האמונה, וממילא גם לחם הרפואה.
חג הפסח הוא חג החירות. גם חג החירות ממצרים, אך מידי שנה אנו חוגגים לא רק מאורע היסטורי, אלא גם יציאה מהמיצרים – מהגבולות של כל מה שכובל אותנו במהלך החיים. אדם שזוכר ומאמין שבעצם לכל דבר יש תכלית בעולם, לכל רגע יש מטרה, נפשו משוחררת ומרגיש בן חורין אמיתי.
חג חירות שמח