מערכת ירוקביום הזיכרון מעלה משפחת איטקיס משדה ורבורג את זכר בניה הקצינים ברק ועמיחי. שני בנים מלח הארץ. למרות הכאב העצום בחרה המשפחה בחיים. האב חיים עומד מאחורי היוזמה לשינוי בתעודת הזהות: במקום הכיתוב "נפטר" יהיה כתוב
"חלל מערכות ישראל". משפחה שנתנה הכל לעם ישראל ועוד ממשיכה לתרום ולתת.
ברק נפל לפני 23 שנים, עמיחי נפל לפני 10 שנים.
“סג”מ ברק היה בקורס פי”מ (פיקוד ימי מתקדם) כשנפל. דרכו לפיקוד בחיל הים לא הייתה קלה. היה נחוש מטרה ואכן הצליח בכך. עמיחי הבן השני סיים קורס טיס לאחר שהתקבל עם טריק מסוים בעניין בריאותי והפך לטייס קרב מצטיין. בשלב מסוים הוא טס על מטוס F16 בשם “ברק”. לפני נפילתו התקבל ללימודים אקדמאיים. נישואיו לחברתו קרן עמדו בפתח”.
מאז משפחת איטקיס האבלה לא מפסיקה את פעילותה להעלאת זיכרון ילדיהם ויחד עם זאת את פעילותה הציבורית רבת היקף ותרומה לאומית במרחב תחומים – דוגמה ומופת לעם ישראל. אני יושב בביתם המטופח מאד של חיים ואריאלה בשדה ורבורג ושומע מפי חיים את האני מאמין שלו על סוגיית השכול, האובדן הנורא, על צה”ל ועל ערכי הציונות והוויית הארץ הזאת.
שניהם, חיים ואריאלה, אנשי חינוך בכירים במדינת ישראל. חיים (69) היה ראש אגף חינוך מבוגרים במשרד החינוך, כיום פנסיונר, אריאלה מנהלת אגף החינוך בעיריית ראש העין במערכת חינוך משגשגת. חיים מנצח מקהלות בעיסוקו המוסיקלי וחבר בוועדות בתחום ההנצחה. מיטל הבת, מרצה מבוקשת ואומנית צילום. לפני חודשיים זכו האיטקיסים לחבוק נכדה ראשונה.
איך מתמודדים עם השכול חיים, משפחה חברים, עבודה?
“אנחנו משפחה מאד מאוחדת עם קשר הורי חם ומחבק, טיולים, שליחויות בעולם (מקסיקו וארה”ב), אינטגרציה מושלמת. הילדים חלק אינטגרלי מכל פעילות. כשברק נפל זה היה להיות או לחדול. החלטנו לעשות הכל לזכור את ברק אבל לא לתת לשכול להיות מרכז חיינו. חייבים להמשיך בחיים פעילים. עמיחי היה בן 11 ומיטל בת 9 וחצי. לשקוע באבל המשמעות היא להתעלם מצרכי הילדים. להיפך, יש להעצים אותם, לחבק ולהמשיך בחיים באופן מיטבי. שהבית לא ייראה בית אבל וחברים יגיעו חופשי ללא רתיעה. כן, יש רבים שנרתעים מקשר עם משפחות שכולות, נבוכים ומרגישים אי נוחות. יצרנו בית פתוח ומתן תחושה אמיתית, שכולם רצויים”. האזכרות שלכם, בבית העלמין בכפ”ס, יחד לשני הבנים, ייחודיות ובעלות השראה יוצאת דופן. למעלה מ 200 איש מגיעים זה כבר 23 שנה לכל אזכרה. בכירי חיל האוויר וחיל הים פוקדים אתכם, רב של צה”ל נוכח, החזן הראשי של צה”ל ב”אל מלא רחמים”. מקהלת “טבע” שרה, דברי נציגי החילות ודברי בני המשפחה ומקורבים. חברים מכל הארץ, חברים ליחידות של הבנים, חיילים במדים, אנשי ציבור, מרשים ביותר. מה מאחורי זה?
“זה הביטוי לפתיחות שלנו, לחיבוק של החברים, הקשר עם הצבא שנמשך כבר כל השנים הללו. שיר הפתיחה באזכרה הוא שירו של דני רובס “מכתב קטן”, שברק לימד אותי בהיותו תלמיד במגמת מוסיקה בביה”ס. השיר “אני גיטרה” האהוד על עמיחי מסיים את האזכרה. עד היום אלפי אנשים שותפים להוויית השכול שלנו ומלווים אותנו במחויבות עמוקה לקשר הזה”.
כמשפחה שכולה, קבלתו של עמיחי לקורס טיס חייבה חתימה שלכם, ההורים. דילמה קשה בוודאי?
“קשה מאד. לסכן עוד בן, איננו יכולים. בא עמיחי אלינו ואמר: איבדתי אח אהוב, כל כך נפגעתי, אני מבקש לאפשר לי להגשים את החלום והשאיפות שלי. חתמנו. עוד קודם העליתי הצעת חוק שלא תתאפשר חתימה כזאת. הדילמה יוצרת טריז בתוך המשפחה, מאבק לא מוסרי. זהו חוק הכרחי. ולשאלתך, הבית שלנו חינך תמיד לציונות ואהבת הארץ. כך עשינו, לא יכולנו אחרת”.
במסגרת פעילותם הציבורית יזמה משפחת איטקיס הקמת מכינה קדם צבאית ע”ש ברק ועמיחי. נערים ממשפחות קשות יום מסיימים ומתקבלים ליחידות עילית, הישג חינוכי עצום. במצפה רמון הוקם ביוזמת המשפחה “מצפור ברק ועמיחי”, מיזם פנטסטי מול מכתש רמון הפרוס למרגלותיו, מקום נפילתו של עמיחי.
ועכשיו ממש, חיים, ביוזמתך שינוי הכיתוב בתעודת הזהות?
“הופתעתי לראות בספח תעודת הזהות כתוב על ילד שלך “נפטר” בעוד שהוא לא “סתם” נפטר אלא נפל בשרות במערכת הביטחון למען המדינה. פניתי למוסדות המדינה ולאחר מאמצים הצלחתי לשנות את הכיתוב ל-“חלל מערכות ישראל”. כבר קיבלתי עשרות דברי תודה ושבח ממשפחות שכולות”. בערב יום הזיכרון מדי שנה מקיים חיים ערב שירה בשדה ורבורג עם מאות משתתפים, לזכר הבנים ברק ועמיחי. אריאלה, חיים ומיטל, בזיכרון בניכם ובפועלכם הרב – תנוחמו.
ברסטר.
