למי שייכים כספי הצדקה?!
בתורה ישנם כמה וכמה מצוות הקשורות למצוות הצדקה, אופנים שונים של חיוב לתת צדקה. אחת ממצוות אלו מופיעה בפרשה שלנו – מצות ‘פאה’. פירושו של דבר, שאדם שיש לו שדה תבואה, כשמגיע זמן הקציר, הוא חייב להשאיר בפינת השדה חלק מסויים שהוא אינו קוצר, אלא משאיר לעניים לבוא ולקצור לעצמם.
מדוע באמת על האדם להשאיר חלק בשדה, הרי מוטלת על האדם מצות הצדקה, וצריך לתת מהיבול ‘מעשר’ – כלומר עשירית לצדקה וכן הלאה, ואם כן מדוע יש צורך גם להשאיר בשדה עצמה לעניים?! אלא שיש במצוה זו מסר עמוק לאדם – שבאמת לא כל היבול שיוצא, שייך לו. בורא עולם נותן לאדם כמות של משאבים, אבל חלק מזה ניתן לו על מנת שיתן אותם לעניים. לכן כבר בשדה כשהאדם קוצר לעצמו, הוא צריך לזכור שחלק ממה שהוא מקבל בעצם בכלל לא שייך לו, אלא לעניים.
החרב ומחר (יום ו’) נחגוג את ל”ג בעומר, שזהו יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי. במדרש מסופר עליו (בתלמוד, הסיפור מסופר על חכם אחר), ששנה אחת בליל ראש השנה חלם, שבני אחותו יצטרכו לשלם מס כבד של 600 זהובים לרומאים. הוא ניגש אליהם מיד לאחר החג, וביקש מהם כסף לצדקה, וביקש שבמהלך השנה יתנו לו כמה שמבקש, ושירשמו כמה נתנו לו. ערב ראש השנה הבאה, באו שוטרי המלכות ואסרו אותם, ודרשו מהם לשלם 600 דינרי זהב תמורת שחרורם. אימם רצה בבהלה לאחיה, רבי שמעון בר יוחאי, שיעזור לשחררם. הוא ביקש ממנה שתביא את הפנקס בו נרשם כל מה שנתנו לו לצדקה באותה השנה, והתברר שהסכום היה שש מאות דינרים פחות ששה. הוא ביקש מאחותו שתתן לו את אותם ששה דינרים, ושיחד בהם את השומר ששחררם לביתם. אז סיפר להם את דבר החלום, והסביר להם שמסתבר שקיבלו בשנה זו 600 דינרים שלא היו מגיעים להם, והחליט לגרום להם לתת כסף זה לצדקה. היות, ואם הכסף לא שלהם, עדיף שלפחות יעשו עם הכסף הזה דברים טובים מאשר סתם לשלם לרומאים סכום זה. אומנם הייתה להם טענה למה לא גילה להם ואז היו נותנים בחשק ובשמחה, אך הסביר להם שעשה זאת על מנת שיתנו את הצדקה לשם צדקה ולא בשביל להתחמק מהעונש.
שנזכה לתת.
שבת שלום