מערכת ירוקחיים של שלווה
מעשה ביהודי שבא לפני הגאון ה’דברי חיים’ מצאנז זצ”ל, להתאונן על חבירו שפתח מולו עסק מתחרה והוא מזיק לפרנסתו, אמר לו הרבי: “האם לקחת פעם את סוסך אל הנהר לשתות מים”? המשיך הרבי: “בודאי שמת לב לכך שלפני שהסוס שותה מהמים, הוא בועט בנהר ברגליו הקדמיות”?! “אכן כן”, ענה היהודי: “ובאמת, מה פשר הבעיטות הללו?” ענה לו הרבי: “כשהסוס מוריד את ראשו לשתות, הוא רואה במים את דמותו המשתקפת בהם, וחושב שזהו סוס מתחרה המבקש לגזול ממנו את המים הזכים של הנהר, מיד נתקף הסוס בבהלה ובפחד שמא אין בנהר די מים לשניהם, מה הוא עושה? – בועט הסוס בנהר, עד שהמים נעכרים, ובכך נעלם גם הסוס הזר"… המשיך הרבי והסביר: “אתה מבין? לא זו בלבד שהסוס השני קיים רק בדמיונו של הסוס, ואיננו במציאות כלל, ואף יותר מכך, שהרי אפילו אם הסוס השני היה אכן קיים במציאות, אין לו ממה לחשוש מכך, שהרי יש בנהר די מים לשניהם! במעשיו הוא משיג רק דבר אחד: שהוא בעצמו שותה מים עכורים, בוץ ורפש במקום מים צלולים וזכים".
*
אנו קוראים בפרשתנו על מחלוקת קורח ועדתו על משה. וכבר שאלו חכמינו ז”ל: “קורח, שפיקח היה, מה ראה לשטות זו?”, שהרי כולם הכירו בגדולתו של משה והאמינו בבחירת הבורא בו, וכן ראו כולם את הניסים שנעשו באמצעותו, אם כן מדוע בא קורח לחלוק על משה בניגוד להגיון, ויצר מציאות נוראה של מחלוקת?! וענו: “העין שלו הטעתה אותו”. קרח היה מסונוור מכבודו של משה. הוא לא היה יכול לסבול שקרוב משפחתו (משה רבינו היה אחיין של קורח) הינו מכובד יותר ממנו.
פעמים רבות אדם מוכן אף לסבול, ובלבד שלא יהיה לחברו טוב יותר ממנו. אדם חי בדמיונות שמה שיש לו תלוי במה שיש לחברו. על כן באו חז”ל ולימדונו במסכת אבות: ש”הקנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם”. אדם צריך להאמין שהבורא זן את העולם כולו, באופן שכל אחד מקבל די מחסורו באופן פרטי ככל הצריך לו – בפרנסה, בכבוד, במעמד וכן הלאה. מי שזוכה לחיות בתודעה כזו, חי חיים רגועים ללא קנאה ותחרות, אלא של שלוה ושמחה.
ויהי רצון שנזכה להיות שמחים בחלקנו, שמחים בטובת חברנו וימלא ה’ כל משאלות לבנו לטובה מתוך אחדות.
שבת שלום
