מערכת ירוקעמותת ״מתכון עם זיכרון״ עוסקת בהנצחת חללי מערכות ישראל בצורה ייחודית המשלבת בין אוכל וזיכרון. העמותה נוסדה על ידי תושבת הוד השרון, עדן קוהלי ,מייסדת ומנהלת את “מתכון עם זיכרון” משנת 2015. עדן, סרן במילואים, כיום מנהלת פעילות ארצית של ארגון נוער לתת. בעלת תואר ראשון בפוליטיקה, מזרח תיכון ויישוב סכסוכים באוניברסיטת בן גוריון, בוגרת תוכנית המצטיינים במכללה למדינאות. עדן ייסדה את מתכון עם זיכרון במהלך היותה שליחה של הסוכנות היהודית במינסוטה ארה״ב למשך שנתיים. לאחר חזרתה ארצה מהשליחות נבחרה לקבל את אות השליחה המצטיינת לשנת 2017. מאז שובה ארצה עוסקת בהפצת הפרויקט והרחבת העשייה לרבים בארץ ובעולם.
עדן משתפת את קוראי ירוק ברעיון וההנצחה: "כל אדם, מכל מקום בעולם, מכיר את התחושה של אובדן ושל געגוע, לכל אדם יש מתכון שמזכיר לו מישהו יקר. הקונספט מפגש בישול במהלכו מבשלים מנה אהובה של חלל מערכות ישראל שלא שב הביתה לטעום אותה. נפגשים, מבשלים ובמהלך הבישול משתפים תמונות, סיפורים, קטעי וידאו ומשוחחים על האדם שמאחורי המנה ומשפחתו. המתכונים והסיפורים זמינים לכל אדם באתר האינטרנט שלנו – “מתכון עם זיכרון”, ומאפשרים לכל אחד ואחת, בכל זמן ובכל מקום, לקיים מפגש בישול במטבח הפרטי ולהכניס ערך מוסף והנצחה לארוחות ומפגשים המתקיימים לאורך כל השנה. את המפגש ניתן לקיים בקבוצות או ביחידים, כארוחה שלמה או כמנה אחת, ולשתף את משפחת החלל בתמונות וחוויות מהמפגש דרך אתר, לטעום ולא לשכוח” – האוכל מהווה שפה משותפת בכל העולם” במטבח נפגשים, מריחים, טועמים, ומתגעגעים…זוהי עוצמתה של ״מתכון עם זיכרון״ – הנצחה מהמקום הכי פשוט ומוכר לכל אחד מאיתנו – מהמטבח.
אילנה חיון, אמו של רונן חיון ז"ל שנהרג בלבנון היא אחת האימהות הפעילות באתר. אילנה שיתפה את עיתון ירוק בתחושת שלה ושל משפחתה כשאנשים מרחבי העולם משתפים אותה במתכון של רונן שהם בחרו לעשות במסגרת “מתכון עם זיכרון"
“לפני כ-4 שנים פנתה אלי עדן קוהלי וסיפרה על הפרויקט המדהים שהקימה בארצות הברית, בזמן שהייתה בשליחות של הסוכנות היהודית.
עדן חיפשה דרך לקרב את הקהילה היהודית ליום הזיכרון.
וכך עלה במוחה הרעיון לבשל או לאפות מאכלים ואו מאפים של חללי צה״ל, ולשלב תוך כדי את סיפור חייהם.
כשחזרה לארץ החליטה להמשיך את הפרוייקט גם פה.
עדן פנתה לחטיבת השחר ששם למד רונן ודרכם הגיעה אלי עם הרעיון לקיים מפגש בחטיבה ולהכין איתם משהו שרונן אהב וגם כמובן לספר עליו.
ואני, אמא של רונן, כמובן לא סרבתי, הולכת לכל מקום בו מבקשים לשמוע על רונן שלי.
גם מאוד התחברתי לרעיון. כי אוכל, מעבר לתפקיד של להזין את הגוף, הוא גם חוויה של ריחות וטעמים וזיכרון ותמונה.
נסו לזכור כחווית ילדות, אוכל שההורים, שאולי כבר לא איתנו, הכינו עבורנו, או מאכל שאכלנו אצל הסבתא והשאיר זיכרון.
זוהי דרך נפלאה לשלב אוכל וזיכרון.
באותו מפגש עם תלמידי החטיבה אפינו בורקסים, ואפינו עוגיות שהייתי מכינה לרונן וממלאת לו את התיק, כשהיה חוזר שוב לגדוד.
לא הייתה שבת ללא בורקסים וביצה קשה עם חצילים מטוגנים, וסלט ירקות קצוץ.
גם כשלא היה יוצא לשבת והיה אפשרי לבקר את רונן בגדוד היינו עולים לרמת הגולן ופותחים שולחן לכולם.
לפני כשנתיים בקורונה. בישלתי עם השף ארז קומורובסקי קובה מסלק וקובה עם במיה.
שני תבשילים שרונן מאוד אהב, וכמובן שסיפורו של רונן, נכנס הביתה, פותח סירים וטועם עם הידיים כשאני מעירה לו..
״לא עם הידיים קח כף״
והוא; ״אמא עם הידיים האוכל יותר טעים״
ביום ראשון האחרון ערכנו בזום מפגש בישול עם נוער יהודי בורג׳יניה .גם שם בחרו לאפות עוגיות ובורקסים..
וזה מחמם את הלב איך מתגלגל הסיפור של רונן לא רק בארץ אלא גם לקהילות מעבר לים.
ואני רוצה בהזדמנות זו להודות שוב, על כך, לעדן קוהלי, הוגת הרעיון.
מצרפת קישורים;
פה אני מספרת על עוגת שוקולד שרונן מאוד אהב וקוראים לה עוגת מלחמה.
מתוך הקישור אפשר לצפות במפגש עם ארז קומורובסקי לוקח לזה רק כמה דקות לרדת
https://www.facebook.com/ShlichutBogrim/videos/55056
לא להתייאש.”
