מערכת ירוקהנה כי כן, גם אנחנו, הוד השרון, התברכנו ביקב, מקור אמיתי לגאווה מקומית. וזה לא סתם יקב, זהו יקב של יינות מן המשובחים והיוקרתיים בישראל, ועד ארה”ב הגיע שמעו וטעמו. יקב גאראז’ קוראים לו הבעלים המייסדים, שכן משכנו בקומת הקרקע של ביתה של משפחת הדרי בגיל עמל, שם הם גרים כבר 70 שנה.
מלכיאל הדרי (70) מקבל אותי בחצר ביתו המטופחת מאד, עם מטעמי גבינות, ירקות טריים, קובנה מעשה ידיה של רעייתו דינה וכמובן בקבוק יין לבן יבש, וסיפורי יין מלא הבקבוק. אחרי שרות קבע בצה”ל ועוד עשרות שנים של תפקידי ניהול בחברת הייטק, מצא עצמו מלכיאל מתאהב בעולם חדש וקסום, שנקרא – יין. כיום זהו כל עולמו וגאוותו וייחודו המקצועי.
מספר מלכיאל:
“במסעותיי בעולם במסגרת עבודתי התוודעתי, בין היתר, ליינות מכל סוג ומין. אהבתי. אמרה לי רעייתי, במקום לקנות את היינות היקרים הטובים כל כך, מדוע לא נעשה אותם בעצמנו. אהבתי את הרעיון וכך לפני 12 שנה פתחתי דף חדש בחיי. נרשמתי לקורס ייננים ביקב השורק והוספתי עוד קורסים ולמידה בארץ ובעולם. נדבקתי בחיידק, הוספתי ידע ומוטיבציה עד הגיעי להקמת מין יקב קטן במרתף הבית. ארגנו שם את כל מרכיבי היקב לרבות מכלי התססה, מכונת הפרדה, מעבדה, חביות אכסון ויישון, מדפי בקבוקים, הכל. שתינו, נהנינו, הזמנו חברים וראינו כי טוב. טוב מאד. ככה הפכנו למפעל לייצור יינות ברמה הכי גבוהה עם הקפדה על איכות בלתי מתפשרת. נטענו כרם של 6 דונם שיגדל לבציר עצמי. החלטנו להגביל את היקף הייצור ע”מ לשמור על איכות מושלמת וכך אנו משווקים 15,000 בקבוקים בשנה, למסעדות יוקרה בארץ וליהדות ארה”ב בהזמנות מיוחדות. סוגי יין שלנו – אדום, לבן ורוזה, מסוגים כמו קריניאן, סובניון בלאן, שרדונה, גראנש, פטיט וורדו ואחרים.
מלכיאל, אתה נשמע לי כל הזמן כנתון באיזו אופוריה כמעט מיסטית, כמו פילוסופיה תרבותית בעניין היין, תוכל להסביר את ההתלהבות השופעת הזאת?
“יין זה תרבות, זוהי תורה בפני עצמה. בשתיית יין משתתפים כל החושים. האוזן שומעת את צליל הקשת הכוסות המבשר על בוא היין הקרב. העין סורקת את הכוסית בה צבע היין, הניקיון, הצלילות, הברק, היופי המוקרן. בא האף ותורם את שלו להתרחשות המעוררת. כאן אסביר את הנוהל המחויב: אוחזים ברגלית באצבעות ובהנעת מרפק כף היד מערסלים את היין בכוס בערסול סיבובי. הערסול מעצים את הריח ואז מקרבים את האף ל 3 שניות הרחה רגועה. בא חוש הטעם. גם כאן לא תם הטקס, לוגמים לגימה אל חלל הפה, מגלגלים על הלשון, החייך, השיניים, בית הבליעה, מרגישים בתוך הפה את הריחות והטעמים וממשיכים בבליעה רגועה את היין החלק הרך הנעים והטעים. כן, ככה שותים יין, לאט, בין נגיסות האוכל המוגש על השולחן, לא ממהרים לשום מקום. SLOW DRINK קוראים לזה בעולם. לשתות יין זה הרגל נרכש וכך גוברת ההנאה עם רכישת הניסיון.
ואיך מנגישים את התורה הזאת לעמך ישראל, מלכיאל?
“אנו מקיימים כאן אצלנו ערבי יין לקבוצות ובודדים בהם מסבירים את תהליך העשייה וכמובן שותים ונהנים. כמו כן אנו עורכים “ימי ששי פתוח”. באים אל הגינה שלנו, עם שולחנות של כיבוד ויינות, ובאות גם משפחות מכל הארץ. זה דורש תיאום מוקדם כי הביקוש עמוס”.
וכל זה נשמע כהשקעה עצומה, איך כל זה עובד? ומה בהמשך בתוכניות העתיד?
עם הזמן נרתמו גם הבנים דורון, רן וגב לפתח ולהיות שותפים לעשייה הגדולה. כאמור נגיע ל 20 דונמים לכרם בכפר פינס. בכוונתנו להקים יקב גדול ומפותח, אבל תמיד לשמור על פרופורציה שלא תיפגע כהוא זה האיכות. ושגם נמשיך ונקבל פרסים בתחרויות היין השונות”.
ומה זה השם והסמל שלכם?
“גיתו” זה “הגת שלו”. מעל הכיתוב מצויר ריבוע ופתח למטה לאיסוף מיץ הענבים. בפנים ריבוע קטן, סגור במפתיע . זהו תיאור סוריאליסטי של גת עתיקה במבנה אי-רציונלי במכוון. ככה זה, כמו הכל אצלנו, על סף הפנטזיה".
לחיים!
