כל הפוסטים בפרשת שבוע

מהליכה לריצה כבר כשהיה רבי יהונתן אייבשיץ זצ”ל ילד קטן, היה ידוע בשכלו החריף ובאהבתו הגדולה ללימוד תורה, אך עם

יושר – המפתח לקיום העולם כמו חצב להתבצר במעבה האדמה ולחכות לסיומה של העונה הכי חמה ואחר כך להתמר וכעמוד

יום הכיפורים – תמרור דרך מסופר על שני חברים שיצאו לטיול. הם נהנו והתקדמו במהירות במסלול, עד שהגיעו לפרשת דרכים,

"שיפה ושונה תהא השנה" כל מסדר שלנו בטירונות היה מלווה בחשש שיניב (שם בדוי) יאחר. יניב היה מאחר כרוני, ובנסיון

הייתי אתמול בבית הדודה, אמרתי “שלום” ואמרתי “תודה”, אמרתי “סליחה” ו “בבקשה”, שאלתי תמיד: “זה מותר? את מרשה?” ואינני יודע,

להתעלם?! איך אפשר?! אין מישהו מאיתנו שלא הזדמן לו למצוא משהו שמישהו איבד. ללכת ברחוב ולמצוא פלאפון שאבד למישהו, שטר

עץ מוגן פעם הלך בדרך ר‘ אריה לוין (המכונה הצדיק הירושלמי) עם רבו הרב הראשי הראשון לארץ ישראל הרב קוק

להשלים את החסר השבוע נסעתי באוטובוס חזרה הביתה. בהתאם למצב כיום, הנהג הקפיד מאוד שכל הנוסעים יעטו מסיכה על פניהם.

הייעוד בחיים פעם פגש הרב נפתלי צבי ברלין זצ”ל מוואלזין את אחד מתלמידיו לשעבר. הרב שמח לקראת תלמידו ושאל אותו

הקריאה הנצחית של העם היהודי לאחר שנות השואה האיומות, הרב הרצוג זצ”ל, הרב הראשי לישראל, עבר ברחבי אירופה וחיפש ילדים