לחץ כאן להירשם חינם למעדון
מועדפים אודות תמיכה תנאים צור קשר הצטרף
יוצאים לבלות ירוקת ירוק כתבות עסקים מקומים פרסם עצמך על הוד השרון דף בית
חפש ב
לילה טוב אורח/ת


לארכיון ירוק לחץ כאן

ליכודניק ללא הפסקה - שלמה צוויפלר
מאת: אביהו רצאבי

שלמה צוויפלר, שנבחר בשבוע שעבר למזכיר סניף הליכוד בהוד השרון, נולד בשנת 1931 בעיר בוצ´אצ´ בפולין. בגיל 17 הוא עלה לארץ ישראל, לאחר שאיבד את מרבית משפחתו בשואה והתיישב בקיבוץ



מעולם לא סיפר שלמה צוויפלר (74) היום מנהל סניף הליכוד בהוד השרון, את פרק חייו בתקופת ילדותו מהיום בו נולד בעיר בוצ´אצ´ שבמזרח פולין (היום אוקראינה) ועד גיל 15 היום בו עלה לישראל.
כשהיה צוויפלר בן 12 הושמדה כל משפחתו על ידי הנאצים, באותה תקופה הוא התבגר בבת אחת וכילד נלחם להישרדותו. במשך שלוש שנים נדד ממקום למקום לאחר שהצליח להימלט מהגטו ששימש כתחנת מעבר למשלוח יהודים להשמדה. הוא הסתתר בתוך קרונות רכבת ובעיקר הלך ברגל עד שהגיע חזרה לעיר הולדתו בוצ´אצ´, שם קיבלה אותו אחת משכנותיו הפולניות. אותה שכנה הלבישה אותו בבגדי גויים ולימדה אותו את מנהגי הנוצרים בכלל זה את תפילותיהם על פיהם היה צריך לנהוג כדי להיוותר בחיים. בגיל 15 נפגש צוויפלר לראשונה עם דוד בן גוריון שהטיף בקרב יהודי אירופה לעלות לישראל. צוויפלר הפריע לבן גוריון להמשיך בהטפותיו ודרש ממנו שיסביר היכן הוא וחבריו היו בעת שהוריו, אחיו ושאר מיליוני היהודים נרצחו.
למרות הכעס הנוראי שכיוון צוויפלר הנער אל כל העולם, הוא גמר אומר בלבו להגיע בכל דרך לארץ ישראל, שהיתה עבורו ארץ קברות אבותיו -  אברהם, יצחק ויעקב. לשם, היה כל רצונו להגיע.
היה קשה לדובב את שלמה צוויפלר ולשכנעו לפתוח את סגור לבו, שם נעל ואטם את זיכרונותיו מאותה תקופה. לבסוף התרצה, לא לפני שציין שלמרות הסכמתו לספר את סיפור חייו, הוא מתעקש לדלג על פרקים מסוימים מתקופת ילדותו משום שלדבריו, למרות השנים הרבות שחלפו מאז, הפצעים שנותרו בלבו עדיין מדממים.
 כאמור, נולד שלמה צוויפלר בשנת 1931 בעיר בוצ´אצ´ אז מזרח פולין. תקופת ילדותו היתה רגילה ואפילו טובה, כפי שזכור לו. בשנת 1937 בהיותו בן שש התחיל צוויפלר את לימודיו בבית הספר העירוני שם התחבר לראשונה עם ילדים גויים, עד אז הוא למד ב"חדר" עם עוד מספר ילדים יהודים. בשנת 1939 השתנה הכל. באותה שנה כבשו הרוסים את אזור העיר בוצ´אצ´.
צוויפלר: "כילד אני זוכר את החיילים הרוסים עם המדים ועם כלי הנשק עליהם מסתובבים ברחובות בוצ´אצ´. הם נשארו בעיר בערך כשנתיים. בשנת 1941 התנהלה בעיר מלחמה קשה בין הרוסים לגרמנים. זכורים לי קולות הירי והפצצות. הרוסים לא יכלו לגרמנים והעיר נכבשה בפעם השנייה הפעם על ידי הגרמנים. עזיבתם של הרוסים את בוצ´אצ´ היתה נקודת המפנה בחיי היהודים שם ואני ובני משפחתי בתוכם. יחסי הידידות בין הפולנים ליהודים נעלמו ובמקומם פשטה אנטישמיות נוראית ואיומה כלפי היהודים, הפולנים הגויים, שעד יום קודם היו ביחסים טובים מאוד איתנו שינו את עורם, ושנאתם ליהודים פרצה אני לא יודע מהיכן. אם היה פולני שהביע יחס חם וניסה לעזור ליהודים, חטף על הראש ואולץ לשתף פעולה עם הגרמנים". כשהתברר לגרמנים שבעיר שכבשו ובסביבתה ישנן מספר קהילות יהודיות גדולות, הם פנו לטפל בהן. הם נכנסו לעיריית בוצ´אצ´ ודרשו לקבל את כל רשימת התושבים היהודים וכתובתם.
באותה תקופה שימש אליעזר צוויפלר, אביו של שלמה צוויפלר, בתפקיד המזכיר הראשי של עיריית בוצ´אצ´. כמו כל עובדי העירייה הוא סולק ממשרדו ובמקומם מינו הגרמנים וועד מנהל מטעמם. בשלב הראשון החרימו הגרמנים את כל רכושם של היהודים ונאסר על היהודים לעסוק במסחר או להחזיק ברכוש. את השלב הבא זוכר צוויפלר היטב.
צוויפלר: "זמן קצר אחרי שהחרימו הגרמנים את הרכוש של היהודים ואחרי שסילקו את אבא שלי מהעירייה, נכנסו הגרמנים לבתים של היהודים והורו לכל הגברים בגילאים 18 עד 50, בתוכם אבא שלי, לצאת ולהתרכז בכיכר העירייה. הגרמנים אמרו שלוקחים אותם לעבודה. בפועל התברר כי כל 5000 הגברים שנאספו באותו יום נלקחו בשעות הלילה ליער ´פדור´ שמחוץ לעיר, שם הורו להם הגרמנים לחפור בור גדול ששימש למעשה קבר אחים עבורם. כשסיימו הגברים את החפירה ירו הגרמנים בכל 5000 הגברים היהודים שהיום שם והשליכו את גופותיהם לבור. למחרת בבוקר הודיעו הגרמנים שלקחו את 5000 הגברים למחנה עבודה חשוב, ובקשו מהמשפחות להכין חבילות בגדים, מזון וכסף, כדי שיעבירו אותם לאותם 5000 גברים. כשאמא שלי רות, שמעה את בקשת הגרמנים היא קראה לאחי נחמן, הגדול ממני בשלוש שנים וביקשה ממנו לומר קדיש על אבא, אני זוכר שהיא אמרה לנו שחשה בגופה שאבא כבר איננו בין החיים".
כמה ימים מאוחר יותר הפיצו השכנים הפולנים את הידיעה על רציחתם של כל הגברים היהודים תושבי העיר בוצ´אצ´ ביער שמחוץ לעיר ועל השלכתם לבור הגדול שאולצו לחפור.
"כשהבינו הגרמנים שסודם נתגלה, הם חששו שהיהודים שנותרו יימלטו. הם נכנסו מבית לבית הוציאו את כל היהודים שנותרו, ילדים, נשים וזקנים וריכזו אותם ברחוב. היו שם כ-  3000 ילדים,נשים וקשישים, בתוכם אמא שלי רות, אחותי חנה ואחי נחמן. הם הובלו לבור גדול שהוכן מראש סמוך לבית הקברות היהודי והושלכו לתוכו לאחר שנורו בראשם. למעשה אני היחידי שנותרתי בחיים מכל בני משפחתי. הייתי ילד קטן, עברתי מראות וזוועות שלצערי אני לא מסוגל לספר. זה קשה, לבי עדיין מדמם, הפצעים מסרבים להגליד ואני מעדיף שלא לפרט".
לאחר שביצעו הגרמנים את גל הרצח השני בעיר בוצ´אצ´, הם ערכו חיפוש נוסף בעיר במהלכו אספו את שארית הקהילה היהודית בתוכם היה גם שלמה צוויפלר בן ה-  12.
צוויפלר: ניסיתי להסתתר מהגרמנים בתוך בורות ותעלות, אבל הם הצליחו לתפוס אותי והעמידו אותי ביחד עם קבוצה של יהודים ששרדו את מקרי הרצח הקודמים. נלקחנו למחנה ריכוז בשם ´קיפישניץ´ בפולין, ששימש למעשה כמכלאה משם הובלו יהודים ברכבות למחנה ההשמדה. באחד הלילות מצאתי את עצמי מסייע לכמה בחורים צעירים בחפירת תעלה מתחת לקטע גדר מרוחק. יומיים מאוחר יותר הודיעו לי ששמי מופיע ברשימת הקבוצה שאמורה לעלות באותו יום לרכבת, מטרת הנסיעה על פי הגרמנים העברה למקום עבודה. ידעתי שהגרמנים משקרים וכי כל מי שעולה על הרכבת מובל אל מותו. לפני העלייה לרכבת הצלחתי לברוח עם עוד כמה צעירים דרך התעלה שחפרנו מתחת לגדר לכיוון היער הסמוך למחנה הריכוז. מחוץ לגדר התפזרו כולם לכל עבר ונותרתי לבדי ביער. הייתי אז בן כ-  13 ולא ידעתי מה לעשות. במשך שנה וחצי נדדתי בין הכפרים רק כדי למצוא אוכל כדי לשרוד. אכלתי מכל הבא ליד. כעבור שנה וחצי החלטתי לחזור לעיר בוצ´אצ´ בתקווה שאוכל לחזור לבית שלקחו לנו הגרמנים".
תקוותיו של צוויפלר הילד נמוגו ברגע שהגיע לבית אביו. על הבית השתלטו גויים כמו שהשתלטו על כל הרכוש היהודי שנותר ללא בעליהם שנרצחו באכזריות. צוויפלר החליט להיכנס לביתה של אחת משכנותיו, פולנייה גויה שהיתה חברה טובה של אמו רות.
"כשראתה אותי השכנה, היא אספה אותי לביתה והזהירה אותי לבל אצא לרחוב כי אם אני אתפס יהרגו אותי ואת בני משפחתה על כך ששיכנה אותי בביתה. השכנה לימדה אותי את התפילות של הנוצרים ואת המנהגים, הלבישה אותי בבגדים של נער אוקראיני ובדרך זו ניצלתי".

העלייה לישראל
בשנת 1944 מלאו לשלמה צוויפלר 13 שנים, באותה תקופה הוא יכול היה להסתובב כבר ברחוב אם כי עדיין הסתיר את יהדותו. באחד המפגשים המחתרתיים עם שרידי היהודים שנצלו, הציעו לו לנסוע למרכז פולין שם מארגנים קבוצות מטעם ה´מזרחי´ ותנועות אחרות לעלייה לארץ ישראל.
צוויפלר הילד, לא חשב יותר מידי וכבר למחרת בבוקר שם פעמיו למרכז פולין שם פגש את נפתלי אקשטיין, יהודי גרמני דתי חם, שעסק בהצלת ילדים יהודים יתומים. אקשטיין שילם שוחד לפולנים וכך הצליח להעביר קבוצת ילדים יתומים בתוכם שלמה צוויפלר, במשאיות ואוטובוסים דרך צ´כיה לגרמניה. בגרמניה התגורר צוויפלר במשך כשנה וחצי ביחד עם יתומים נוספים בביתו של אקשטיין. בשעות היום למד בבית ספר ובשעות הערב למד בישיבה. באותה תקופה התארגנו קבוצות יהודים לצאת מגרמניה.
צוויפלר: "הציעו לי להצטרף לקבוצה שאמורה לצאת לארה"ב, סירבתי, אמרתי שנותרתי לבדי בעולם ואני מעדיף לנסוע לארץ ישראל לקברים של אבותינו אברהם, יצחק ויעקב. באותם ימים כשהייתי בן 15 פגשתי לראשונה בגרמניה את דוד בן גוריון, הוא הגיע לשכנע את היהודים לעלות לארץ ישראל כדי לבנות את מדינת היהודים. אני זוכר שכעסתי עליו, הפרעתי לו לדבר ושאלתי אותו כל הזמן איפה הוא היה עד עכשיו. הוא כעס על השאלה שלי, התעלם ממנה ודרש ממני כל העת שלא להפריע לו לדבר. לא ויתרתי לו ולא נתתי לו לסיים את דבריו כל עוד הוא לא משיב לשאלתי, היכן היה עד עכשיו".
מספר חודשים מאוחר יותר נפגש צוויפלר הנער עם שליחים שהגיעו מישראל והצטרף לקבוצה שנסעה לישראל. הקבוצה נלקחה לצרפת ומשם באונייה בשם "תאודור הרצל" הפליגו לעבר ישראל.
כעבור שלושה שבועות של שייט כשראו הניצולים את חופי ישראל באופק, נלכדה האונייה "תאודור הרצל", על ידי כוחות בריטים ששלטו באותה עת בארץ ושפטרלו בים לאורך חופי תל אביב.
 צוויפלר: "אני זוכר שכשהודיעו הבריטים לאונייה להסתובב ולחזור חזרה, התחיל קרב יריות בין נוסעי האונייה לבין הבריטים במהלכו נהרגו מספר יהודים שעל האונייה. הבריטים הצליחו לעלות לאונייה להכניע את נושאי הנשק ולגרור אותנו לעבר האי קפריסין. אני זוכר את ההרגשה הכבדה והנוראית שחשתי לאחר שראיתי את חופי הארץ וגורשתי. תמונות הזוועה מפולין חזרו וריצדו לי מול העיניים. בקפריסין שיכנו אותנו במחנה מעצר שם שהינו כחצי שנה. באחד הימים הודיעו לנו שמלך אנגלייה באותה תקופה הורה לשחרר ממחנה המעצר בקפריסין 100 אלף ילדים ונערים עד גיל 18 ולהביאם לישראל. לא היה מאושר יותר ממני".
מקפריסין הגיע צוויפלר עם כל הילדים והנערים למחנה המעצר שהקימו הבריטים בעתלית, ליד חיפה. אחרי כחודש נוסף במחנה המעצר הוא נשלח לקיבוץ "יסודות" במגדיאל שהיה ממוקם על השטח בו נמצאת היום שכונת "גיל עמל".

הנער היתום מפולין נלחם לצידו של אריק שרון להגנת מגדיאל
בן 17 הגיע צוויפלר לקיבוץ "יסודות". הוא הגיע לשם עם קבוצת נערים ניצולים מטעם עליית הנוער. בקיבוץ למד חצי יום ובחצי השני עבד בחקלאות. בסוף שנת 1947, מצא עצמו צוויפלר פעם נוספת נאבק על קיומו.
צוויפלר: "באותה שנה נכנסו חיילי הצבא העירקי לכפר הערבי ´ביר עדאס´ הסמוך למגדיאל ופרצה מלחמה. באותם ימים הגיע אלינו לקיבוץ בחור אחד מכפר מלל, שקראו לו אריק שרון. הוא הגיע עם טנדר כשעל הארגז שלו היתה מונחת מרגמה עם כמה פגזים. אני זוכר שהתנדבתי לעזור לשרון להוריד את המרגמה ולהפגיז את העמדות של הצבא העיראקי. את המרגמה העמדנו בשדות שממזרח למגדיאל. כמה חודשים מאוחר יותר התגייסתי לצבא לחיל הקשר ליד צריפין. באחת הפעולות במלחמת העצמאות נגד הצבא הירדני חטפתי רסיסים מפצצה ירדנית ואושפזתי בבית החולים תל השומר, מאז אני נכה צה"ל".

ההיכרות עם אביבה בפרדס. הנישואין והחיים המשותפים
עד היום
בשנת 1949, לאחר תקופת השיקום מהפציעה, השתחרר צוויפלר מהצבא וחזר למגדיאל שם התקבל לעבודה אצל משה אסיוא, שהיה בעל פרדסים ושדות חקלאיים באזור.
 צוויפלר: "עבדתי כמפעיל באר המים ובטיפול בעצי פרי ההדר ובקטיף. להפעיל באר מים באותם ימים היה עניין לא פשוט. הייתי צריך לחמם עם פרימוס את ראש מנוע משאבת המים ורק כך ניתן היה להפעיל את המשאבה בבאר. פעמים רבות היו לנו היתקלויות לא נעימות עם פדאיונים שהגיעו ממזרח ולמרבה המזל שרדתי גם את התקופה ההיא. באותם ימים התגוררתי בחדר שהיה מעל בית האריזה בפרדס של אסיוא ז"ל. בכסף שחסכתי יצאתי לבילויים בעיקר בכפר סבא. בשנת 1954 הגיעה לעבודה בפרדס נערה שהגיעה למגדיאל עם משפחתה מירושלים. הנערה הזאת אהובה שמה עבדה כבוררת פרי בבית האריזה, התאהבתי בה ממבט ראשון, הכרנו ולאחר שלוש שנים של חברות הודענו שאנחנו מתחתנים. את החתונה ערכנו בשנת 1957 ברבנות בכפר סבא שם נהגו באותם ימים לערוך חתונות. בחצר של הרבנות היה שולחן ערוך עם מטעמים וכל טוב ולשם הגיעו החברים שלנו מכל ממגדיאל ומרמתיים. בין האורחים היו גם כמה חברי כנסת שהכרתי במהלך שהותי בישראל בתוכם מנחם בגין. כבר אז ראיתי את עצמי משתלב בפוליטיקה. מי שדחף אותי לכך היה דוד בן גוריון שהפרעתי לנאומו בגרמניה, כבר אז החלטתי שאני אעסוק בפוליטיקה. דוד בן גוריון היה גם זה שדחף אותי לצד הימני של המפה הפוליטית".
 במקביל לעבודתו בפרדס ובשדות החקלאיים היה צוויפלר אחד הפעילים המרכזיים בפוליטיקה המקומית, התפקיד הפוליטי הראשון שקיבל היה בשנת 1950 מזכיר סניף תנועת החרות בכפר סבא. בשנת 1963 הצטרף צוויפלר לסניף החרות ברמתיים והיה אחד המובילים לאיחוד מפלגות הימין מה שהיום הוא ה"ליכוד". בארבע השנים האחרונות משמש צוויפלר כמנהל ומזכיר סניף הליכוד בהוד השרון הנחשב במצודה ובקרב ראשי המפלגה כאחד הסניפים הפעילים והטובים ביותר בארץ, ושאליו נשלחים מנהלי סניפים מכל הארץ כדי ללמוד איך צריך לפעול סניף של הליכוד.
 שלמה ואהובה נשואים 48 שנים, יש להם שלושה בנים שכולם תושבי הוד השרון והם סבא וסבתא ל -  7 נכדים.
בימים אלו מנהל צוויפלר מאבק עיקש ובלתי מתפשר נגד משרד החוץ של ישראל וממשלת אוקראינה, כדי למצוא דרך להקים אנדרטאות זיכרון על קברות האחים הסמוכים לעיר בוצ´אצ´ בהם טמונים שמונת אלפים יהודים בתוכם -  אביו אליעזר, אמו רות, אחותו חנה ואחיו נחמן. בחיפוש אחר קברות האחים בבוצ´אצ´ שערך צוויפלר, הוא נדהם לגלות כי האוקראינים הסירו מעל אחד הבורות ששימשו כקבר אחים את המצבה שהקימו עליו שארי הפליטה יהודי בוצ´אצ´ ומהעובדה שעל קבר האחים השני ממוקם אתר אשפה.
צוויפלר נשבע שלא ינוח ולא ישקוט עד שאלפי הקדושים הטמונים בקברי האחים באוקראינה יזכו לכבוד הראוי להם.



   הוסף תגובה  
   שלח לחבר  
מדוע אינכם עוברים ההגהותנ לכתבות באתר? 1.
דני   סטולר   30/07/2005


עיריית הוד השרון

תשלומי ארנונה

מועצות מקומיות

סרטים

הופעות והצגות

מסעדות

פנאי ובילוי

הרצאות וחוגים

הלוח הירוק

בנקים

מוקדי חרום

דואר

מוניות

השכלה וחינוך

דף הבית | על הוד השרון | פרסם עצמך | צור קשר | תנאים | אודות | תמיכה
Copyright © 2004 HoHa. All rights reserved